בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העם דורש דמוקרטיה

76תגובות

שימו לב מה קורה לתנועות המחאה במדינות הדמוקרטיות, ומה גורלן במדינות הלא דמוקרטיות: בתוניסיה, בסוריה ובלוב, מצד אחד, ובספרד, ביוון ובאיטליה, מצד אחר.

תנועות המחאה החברתיות היו והינן מכשירים חיוניים לביצוע שינויים יסודיים בהסדרים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים הבסיסיים. אבל באופן פרדוקסלי, ההצלחות של תנועות מחאה מלאות ומרשימות הרבה יותר במדינות דיקטטוריות ואוטוריטריות מאשר במדינות הדמוקרטיות.

דברים אלה נכונים גם לגבי או תנועות המחאה שקמו במפתיע לפני כחודשיים בישראל. התנועות האותנטיות והמוצדקות לחלוטין הללו זכו בהישג מרשים בראשיתן. אולם עכשיו - בייחוד לנוכח הפינוי הכפוי של המאהלים, שמשמעותו זלזול מופגן של כל הרשויות במהותה של המחאה ובתביעותיה - הן צריכות להפנות את תשומת לבן למרכיב חשוב שלא עלה עד כה בדרישותיהן.

המדובר במצבה של הדמוקרטיה בישראל. כדי להבטיח הישגים רציניים נוספים, ממשיים ומרשימים, צריכים שיקוליה של תנועת המחאה להישען על הבנה עמוקה של מהות הדמוקרטיה בכלל. ההבנה הזאת חסרה לחלוטין אצל כלל הציבור הישראלי, בקרב רוב הפוליטיקאים והביורוקרטים ואצל מקצת העיתונאים והפעילים החברתיים. לאחר שיגדירו לעצמם את אותה מהות ההכרחית לקיומה של דמוקרטיה - על פעילי המחאה לתבוע הנהגת שינויים בסיסיים בדמוקרטיה הישראלית, המעורערת לחלוטין.

הדבר הראשון והחשוב ביותר שיש לתבוע הוא הכרה מעשית בכך שהחברה היא הריבון, ולא הכנסת והממשלה. מי שמקשיב לשרים רואה שרווחת בקרבם התפישה שלפיה הממשלה היא הריבון. חלקם אמרו זאת בגלוי. מדובר בטעות בסיסית, והיא שמקנה לממשלה ולרשויות מקומיות את היכולת להתעלם מתנועות המחאה. שינוי של התפישה הזאת לא יאפשר להמשיך לזלזל בתנועות המחאה.

בהמשך להכרה הזאת יש לתבוע את הקטנת העוצמה הפוליטית, הכלכלית והחברתית של ראש הממשלה ושריה. בעוד שלכמה שרים אין עוצמה כלל - לראש הממשלה ולשרים המקורבים לו יש עוצמה מוגזמת - והדברים אמורים בכל ראשי הממשלה האחרונים בישראל. אף כי גם הכנסת איננה צריכה להיתפש כריבון - ולמרות שלא כל חבריה מייצגים נאותה את החברה הישראלית - בכל זאת עדיף להעניק לה עוצמה רבה יותר. זאת במיוחד כדי לקעקע את התביעה לריבונות של ראש הממשלה וכמה משריו ולפגוע בעוצמתם. במקביל יש לדאוג להחלשה ניכרת של הכוח שבידי הביורוקרטים האזרחיים, הצבאיים והביטחוניים, שכיום הם - וראשי הממשלה - שולטים למעשה בכל ההיבטים של החברה והכלכלה הישראלית.

היעד הנוסף שנגדו יש לצאת במאבק נחרץ הוא הרשתות הבלתי פורמליות, המורכבות מאנשי הממשל, הביורוקרטים והטייקונים, השולטות למעשה בתחומים רבים בישראל, ולא רק בתחום הכלכלי. המהלכים שהממשלה אולי תנקוט כדי להקטין את עוצמתם של הטייקונים אינם מספיקים. הכרחי לגלות ולפרק את הרשתות, שיש להן השפעה שלילית על תהליכי קביעת המדיניות וביצועה.

בלי הבנה עמוקה של מהות הדמוקרטיה ותפקידה, ובלי תביעה פומבית להנהגת שינויים בסיסיים באי-הדמוקרטיה הישראלית - ולא רק שינויים מבניים ותהליכיים, כפי שהציעה אחת הוועדות של תנועות המחאה - שום תנועת מחאה לא תצליח בישראל.

פרופ' שפר מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו