בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנחנו מול בכירי האוצר

110תגובות

אני נשבע לכם שלא קיללתי את הממונה על השכר באוצר. גם הרופא שקילל לא קילל איש. הוא קילל את המצב, אמר דברים בסגנון "נשבר לי הזין מהמצב המזדיין הזה!" ואחר כך גם התנצל. אני פותח בזה, כי כולם עסוקים בפיקנטריה. אז הרשו לי לפרט לכם בדיוק איך התנהלו השיחות בין המתמחים לאוצר ולא לחסוך מכם אף פרט פיקנטי.

השיחות התקיימו במשרדי ההסתדרות הרפואית (הר"י) ברמת גן. בצהריים אכלנו פרגית ובבוקר גבינת קממבר. האוכל שם תמיד טעים, אפילו ציינתי עובדה זאת בפניהם, בשלב שכבר היה ברור שאנחנו סתם מורחים את הזמן.

ישבנו סביב שולחן אליפטי. מולנו ישב אילן לוין, הממונה על השכר, לצדו צוות מכובד שלא הוצג ולא דיבר, למעט מישהי שאמרה לי שאני לא יודע את מקומי. בצד השני ישב מר משה בר סימן טוב, שחבל שדיבר כי מה שאמר היה: "איימתם להתפטר - אז לכו". היו שם אנשים נוספים - הנהלת הר"י שבאמת, כך נראה, ניסתה לעזור. אין לי אלא לומר להם, כדברי לאה רבין בשעתו, תודה לכם, חבל שבאתם רק עכשיו. ישב שם מנכ"ל משרד הבריאות, שלמרות הצהרותיו מהתקופה האחרונה אני מאמין שהוא אולי היחיד שכמו הרופאים נגרר לסיטואציה הזאת בעל כורחו.

וישבנו שם גם אנחנו. שישה רופאים שמעולם לא ניהלו משא ומתן על דבר למעט קניית מכונית או שכירת דירה. אנחנו מול הממונה על השכר במשרד האוצר של מדינת ישראל ומול ראש ממשלת ישראל ושר הבריאות, הלא הוא בנימין נתניהו.

לפני שאתאר את מהלך המו"מ, הרשו לי לפרט מעט את מהות העניין. הרופאים הצעירים והרפואה הציבורית זקוקים לשורה של פעולות מצילות חיים. החשובות שבהן הן קיצור משך ההסכם מתקופה חסרת תקדים של עשר שנים לפרק זמן סביר של שלוש - כפי שמקובל בהסכמים קיבוציים אחרים - ותוספת שכר שתתקן סוף סוף את העיוות ההיסטורי שבמסגרתו בישראל רופא משתכר פחות מעובד כפיים.

אחסוך מכם את פרטי הדיון. הרי היה ידוע מראש ידו של מי תהיה על העליונה. אני יכול להרגיע אתכם בכך שבאמת ניסינו. האוצר רוצה "שקט תעשייתי" לעשר שנים, זה נאמר בפירוש. ההסכם לא יקוצר, כסף נוסף לא יימצא ועלי ייאסר לשבות או להכריז סכסוך עבודה עד 2020. הדברים כבר נאמרו על ידי סגן שר האוצר בתקשורת. כשנשאל, אם כן, מדוע לנהל מו"מ - משך בכתפיו.

כשיצאתי מהדיון הרגשתי עייף, מתוסכל ומושפל. אבל גם תחושת שחרור מסוימת. אני מסביר את זה כך: בשלושת החודשים האחרונים לא טיפלתי כמו שצריך בחולים ולא פתחתי עיתון רפואי. צברתי דו"חות חנייה וחברים זנוחים, וכנראה גם סידרתי לעצמי גידול במוח (קניתי דיבורית, אבל אני לא משתמש בה). מצד אחר, גם למדתי הרבה דברים כמו איך לדבר בטלוויזיה או איך לנהל ישיבות ועד. אחרי שעשיתי תאונה התחלתי לבקש שישלחו לי מונית, אז אני מניח שאני גם מתבגר. למדתי שכנראה אין גבול לדרכים שבהם ניתן למנוע ממני צדק, והכל בחסות החוק. ולמדתי שהמדינה הזאת, באופן מודע או לא, מנהלת מלחמה נגד אזרחיה.

אני לא מתבייש לומר, זו כבר לא הבעיה שלי. נתניהו יצטרך לנקות את הלכלוך הזה בעצמו. אני לא מתכוון להיות הסמרטוט.

ד"ר מילר הוא רופא מתמחה בבית החולים איכילוב, ומנציגי הרופאים הצעירים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו