בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירושלים תחילה

19תגובות

עצוב היה לחזות במופע החולשה של ברק אובמה באו"ם. היה עצוב לראות את האיש המוכשר הזה, שהביא כל כך הרבה תקווה לעולם, מייצג עמדה עלובה של אימפריה רופסת. היה מביך לראות אותו מגן על עמדות ואישים, שאך לפני כמה חודשים תקף בחמת זעם. ההתרפסות שלו מבישה, והחולשה הזאת היא סכנה עולמית של ממש. לכן כל מי שרוצה שלום אינו יכול להסתפק בהאשמת אובמה. אסור לתת לייאוש שלו זכות וטו על התקווה שלנו.

מוזר, אבל לא נותר לנו על מי להישען אלא על מחמוד עבאס. אם המהלך הנוכחי של הפלסטינים באו"ם יצליח, זה יהיה נהדר. יהיו שתי מדינות, שיתנהל ביניהן משא ומתן של שוות מעמד - לא של כובשת ונכבשת - על עתידן ויחסיהן. אבל אם המהלך ייכשל, מכיוון שאובמה נהפך לבן ערובה של בנימין נתניהו, שהוא עצמו שבוי של המתנחלים ושאר קנאי ישראל, לא נותר לנו אלא להרהר בשלב הבא.

בשנים האחרונות חל מהפך בליהוק התפקידים בתיאטרון האבסורד המזרח תיכוני. ישראל נהפכה לגדולה, מסורבלת, טועה וסרבנית. הפלסטינים - או לפחות אלה מהם התומכים ברשות הפלסטינית ובממשלת רמאללה - לקחו את המקום שהיה שלנו: שוחרי שלום, מרסני אלימות, בוני מדינה ויזמים מדיניים. ככה זה בהיסטוריה; החלש של אתמול הוא השבע והמנוון של היום, הקורבן נהפך לתוקפן.

לעומת זאת, כמו שקורה לא אחת בהיסטוריה, התקווה לשינוי נמצאת אצל החלש דווקא. זה האמור להרוויח מהשינוי, המוכן למסור את נפשו עליו, או לפחות לקבל עליו סיכונים אישיים ומדיניים גדולים. נתניהו גרוע פי כמה מדוד בן-גוריון, שהקים את המדינה, ממנחם בגין, שהביא את השלום עם מצרים, או מיצחק רבין, שניסה ללכת בדרך אוסלו ושילם על כך בחייו. עבאס טוב פי כמה מיאסר ערפאת שקדם לו. ככה זה: הם באבולוציה, ואנחנו בנסיגה.

אני יודע, שהמחויבות הדמוקרטית היא חלק בלתי נפרד מהנהגת הרשות של היום (אי אפשר לומר דברים דומים על חלק מהנהגת ישראל). אני מקווה, שאין דרך חזרה ממנה. לכן, אם הרעיון לממש אותה במסגרת מדינה פלסטינית דמוקרטית לא יצלח, הפלסטינים צריכים לצאת ביוזמה עולמית, הדורשת לאפשר להם להצביע לכנסת. כן, לכנסת של ישראל. את היוזמה הזאת יש ללוות במרי אזרחי לא אלים. היא תמשוך תשומת לב גדולה ותפנה את הזרקורים לפרדוקס הצביעות הישראלי, הטוען שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל שוכח לציין שאנחנו דמוקרטיה ליהודים בלבד. כי אנחנו גם הכובש הקולוניאליסט היחיד שנותר במערב.

הפלסטינים, כדי להמחיש את רצינות כוונותיהם, צריכים פרויקט ניסוי, פיילוט, והנה הוא: המנהיגות הפלסטינית צריכה לבקש מערביי מזרח ירושלים להתארגן לבחירות המוניציפליות הבאות. מאז 1967 יש בירושלים כרבע מיליון ערבים בעלי זכות בחירה לעירייה בלבד. במחאה על הסיפוח המגונה של מזרח העיר הם מעולם לא מימשו את זכותם הדמוקרטית. אבל המחאה הזאת לא ממש עוזרת. הגיע הזמן להפוך את הכעס לצעד בונה ותורם. אין לי ספק: ברגע ששליש מחברי המועצה העירונית של בירת ישראל ייצגו את תושבי מזרח ירושלים - הכל יתעורר.

אפילו נתניהו, שתמיד מתעורר אחרון, ישמור על ערנות. כי שותפות פוליטית פלסטינית בירושלים פירושה עיר אחת, השייכת לכל תושביה. זה יהיה שונה מאוד ממצב האפליה המחפיר של היום. עיר אחת השייכת לכל תושביה היא רק המבוא המקדים למדינה אחת של כל אזרחיה בין הירדן לבין הים. זה המחיר האמיתי של סרבנות נתניהו והימין. מי שאינו מוכן לעשות כלום למען שתי מדינות היום ולשלם על כך במטבע הקשה של פינוי ההתנחלויות - כולן - סופו שיוותר על מדינת ישראל כולה. כלומר, מדובר בוויתור על המדינה היהודית הלא כל כך דמוקרטית לטובת ההליך הדמוקרטי הלגיטימי, שבו לכל אדם בין הירדן לבין הים מגיעה זכות בסיסית אחת: שוויון אנושי ואזרחי לבחור ולהיבחר. לפחות כמו שיש לאובמה ולחברו החדש המכשכש בו, נתניהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו