בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסך הכל קציצה

תגובות

לא מכבר התברר לי שבימים שבהם ב' זה אוהל פתאום M זו מצדה ("שנית מצדה לא תיפול בלי ביג מק", "הארץ", 23.9, ו"לא מיסחרנו", איתן קמפבל, "הארץ", 3.10). טוקבקיסטים התחרו בחבטות ברשויות המדינה, מישהו אפילו כתב שיגאל ידין מתהפך בקברו. וכל זה למה? כי נפתח סניף של מקדונלדס במצדה.

גילוי נאות: מאז 1994 אני במצדה. יחד עם פרופ' אהוד נצר ז"ל ניהלנו חפירות וגם ליווינו את עבודות הפיתוח על במת ההר ולמרגלותיו. במהלך עונות החפירה הארוכות האתר הנפלא נהפך בעבורי ליותר מבית שני. ועכשיו מדברים על מצדה במונחים של חורבן הבית. מישהו שלח לי השבוע מסרון: "ביג מק במצדה? נרדמתם בשמירה?"

סלמן אמיל

מן הסתם המשלחת לא היתה שותפה להחלטה על זהות המסעדה. העובדה שהייתי בחודשים האחרונים ספון במחקר על ממצאי החפירות ופחות בשטח, גרמה לחשש של ממש - מה קרה במצדה? האסוציאציה הראשונה נדדה לאותו M צעקני שמעטר את הקיר של קניון הראל במבשרת ציון. ואכן, התמונה שפורסמה בעיתון "הארץ" נראתה כמו גרסה מקומית לשלט HOLLYWOOD המתנוסס מעל לוס אנג'לס.

התבוננתי בתמונה פעם אחר פעם, משהו לא הסתדר בקווי המתאר - ואז זה הכה בי: התמונה, מעשה שטן או מעשה פוטושופ, היא תמונת ראי. לחיצת כפתור אחת הביאה לאשליה שצולמה מבעד לדלת הזכוכית של המסעדה ומוצגת כך, שהקוראים יוכלו לקרוא את הכתובת, ההפוכה במקור, שחור על גבי לבן, או נכון יותר צהוב על גבי מצדה. "הכיבוש האמריקאי של המעוז הציוני האחרון הושלם", צעקו כולם. ככה מייצרים תודעה.

אחד הדיאלוגים האהובים עלי בסרט "ספרות זולה" הוא זה שבין ג'ולס ווינפלד לוינסנט ווגה, במהלך נסיעה ברחובות לוס אנג'לס. ג'ולס פונה אל שותפו וינסנט ומפטיר: "המבורגר! הבסיס של כל ארוחת בוקר מזינה". ניסיתי להבין מדוע בכל זאת נצבט לי הלב כששמעתי על פתיחת המסעדה במצדה. מה יש בקציצה וב-M הצהוב שגורם לכל כך הרבה התנגדות?

אני מניח שזה קשור לתגובת התגוננות מפני התחושה שעולם הרשע הגלובלי, המיוצג על ידי האמריקאיות, מאיים לבלוע את מה שהיינו, בדיוק כמו שההתנגדות בצרפת לכניסת מקדונלדס, קשורה לזיכרון סנטימנטלי של איך היה פעם. אבל בואו נודה על האמת - הזיכרון הזה מאוד סלקטיבי. איש לא מצפה שנגיע היום למצדה לאחר מסע של ימים במדבר, לבושים במכנסי חאקי. מנגנון הזיכרון והשכחה שלנו דואג למשל להדחיק את התור שהיה במצדה עד לפני עשור וכלל המתנה של שעות בשמש.

אישית, הקציצה של מקדונלדס היא לא כוס התה שלי. הייתי מעדיף את הסביח מצומת הרחובות הרו"אה-נגבה, שעליו גדלתי ברמת גן. אבל הוא גם לא השטן. הרי איש לא יטען שצריך להרעיב את מיליון המבקרים הפוקדים את מצדה מדי שנה. גם חנויות המזכרות שפועלות במבואה מאז פתיחתה לא הפריעו עד היום לאיש. בואו נדבר תכלס - אישית הייתי מעדיף שהתיירים יבלו שמונה שעות על פסגת ההר ובמוזיאון ויכירו כל אבן במקום הנפלא הזה. אבל הבה נכיר בכך שהם יהיו פה רק כשעתיים. כדאי גם להכיר בכך שכוח הקנייה שלהם מחזיק לא מעט משפחות.

קומת הממכר לא הפריעה עד היום כי לצוות התכנון וההיגוי מטעם רשות הטבע והגנים היו קווים אדומים ברורים של הפרדה בין "קודש" ל"חול". קומת הקניות הופרדה מקומת הכניסה והממצאים, היא לא מתחרה באתר בשום צורה ולא פוגעת בביקור בו. למרות הפוטנציאל האדיר גם לא תמצאו מכירה של מוצרים על במת ההר. אפילו מים מינרליים לא תוכלו לקנות שם, שלא לדבר על בית קפה בדרגה העליונה של הארמון הצפוני.

כל השירותים המתבקשים מאתר בסדר הגודל של מצדה הוכנסו לתוך קומת קרקע סגורה, ומשום נקודה בהר לא תוכלו לנחש שלמטה מוכרים, רחמנא לצלן, מקדונלדס או כל דבר אחר. אם הרעש היה על גובה המחירים הייתי שמח לעמוד בשורת המוחים. אבל אנחנו חיים בתקופה פוסט-מודרנית ושחיטה, כמו גם יצירה של מיתוסים, היא צו השעה.

חשוב לציין שבמידה רבה השתנות היחס בישראל לסיפור מצדה הוא סוג של בבואה של החברה שלנו, מעין תמונת ראי לשינויים שעברו עלינו במאה האחרונה. מצדה כבר מזמן איננה רק סיפור הלילה האחרון וההתאבדות. יש בשרידים הרבה יותר מעוצמת החיים הקדומים, מאשר מן המוות. החפירות ועיבוד החומר המדעי מלמדים על תמונה מורכבת של מציאות החיים באתר לפני אלפיים שנה. למראה התמונה המעובדת שפורסמה והמהומה שקמה סביב הקציצה האמריקאית, חזרתי למלותיו של חיים חפר: "אכן זה פטנט חכם, פטנט הפוקח עיניים. כי אפשר לרמות רק בני אדם, אך לא את בני המעיים!"

בואו נחזור לפרופורציות. אתם מוזמנים להגיע למצדה, ולאחר הביקור - שבו, כך אני מקווה, תיחשפו לנפלאות הבנייה ההרודיאנית ולעוצמת הביטוי של החיים בימי המרד - תוכלו להחליט האם ללכת אחרי הלב או על פי הראש בבחירה הרת הגורל האם להגדיל בשקל ומחצה או לא.

אבל ברצינות. בואו לטעום ממה שיש למצדה להציע, ולראות שיש בה הרבה יותר ממה שסיפרו לנו. כשמפרידים בין עיקר לתפל אפשר לראות שרוב הסוגיות העולות שם עדיין נוגעות בחיינו ויש להן מידה רבה של רלוונטיות עד היום.

ד"ר שטיבל הוא מנהל משלחת החפירות במצדה מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו