בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום בחיי אביגדור

12תגובות

המאושרים פותחים את יומם בשמחה, עבודתם ממלאת אותם סיפוק, יש מטרה לחייהם. האומללים רואים בעבודתם מלכודת של שיממון. בכל בוקר הם יוצאים למקום העבודה ושואלים את עצמם: מה יש לי לעשות שם בכלל? איך אמלא את היום?

איך אמלא את היום? שואל את עצמו אביגדור ליברמן בכל בוקר. את התסכול קשה לשר החוץ שלנו להסתיר. הפנים האפורות, המבט הכבוי והשקיות מתחת לעיניים אומרים הכל. זה אביגדור אחר, זה לא הליברמן שהיכרנו. לא קל לחבב אותו אבל גם הקשים במבקריו יודו: עד שהגיע למשרד החוץ היה ליברמן אדם נמרץ, יצירתי ועתיר תושייה. היום הוא ממורמר, מתוסכל.

בלילה הוא עולה על משכבו וחושש מהבוקר העתיד לבוא. והבקרים, הכי קשה לו בבקרים. הוא לא אוהב את הבקרים האלה, מי היה אוהב אותם? כבר במסדרון, אחרי הפרידה מהנהג, נופלת עליו מועקת היום. הוא זורק בוקר טוב חטוף לנעמי (או למיכל, או לפנינה) מניח את התיק ומציץ במחשב. שממה ירוקה ניבטת אליו מלוח הפגישות. הוא קורא לנעמי, אולי נפלה פה טעות. הרבה שרי חוץ ראתה נעמי בשנות עבודתה הארוכות, היא מכירה את המצוקה.

אין לי שום פגישה היום? שואל השר בשקט. נעמי משפילה את מבטה. הוא מבין: גם היום לא. גם אתמול לא היתה לו פגישה וגם מחר לא תהיה. מתחשק לו לנזוף במישהו, באיזה שגריר, במישהו... אפילו לא איזו בר מצווה? הוא זועק אחרי גבה המתרחק של המזכירה. ופרס? הוא אומר בלחש, אבל לעצמו בלבד, ופרס? עם מי הוא נפגש היום, החתרן הזה?

אחרי שהדלת ננעלת מאחוריה הוא מרכין את ראשו בהשלמה. עוד יום של שעמום צפוי לו, עוד יום של תסכול. יכולות כבירות מתבזבזות להן כאן במשרדו של השר והטלפונים לא מצלצלים. הוא מציץ מבעד לחלון. הוא מדפדף בעיתונים. הוא נכנס ל-ynet וכותב טוקבק מרושע, סתם, בשביל הקטע. הוא מזמין קפה, הוא רוצה לנסח משהו על המחאה המפונקת, הוא מתחיל לכתוב משהו ומתחרט. הוא מצייר עיגולים על דף הטיוטה, אחר כך מוסיף להם פה ועיניים. בסוף הוא מגלגל את הנייר לכדור ומנסה לקלוע לסל הניירות. בפעם השנייה הוא מצליח. הוא שוכב על הספה, ידיו מכסות על עיניו.

בשעה 11 מופיע עורך הדין שלו. נעמי התבקשה לציין ביומן "פגישה אישית". עכשיו הוא מתעורר לחיים. יכולותיו כבירות. הוא נלהב. ביזנס זה ביזנס ועסק צריך לנהל. יש לו נכסים, יש לו תיקים, גם חקירת משטרה. צריך לדאוג ליום שאחרי. עורך הדין מסרב בנימוס לאכול אתו צהריים. הוא מטלפן לסטס. גם סטס לא פנוי. שר התיירות בדרך לחנוכת לובי חדש בים המלח. הוא מכתיב הודעה לדובר על התנהלותו המזהירה של ראש הממשלה. שר החוץ משבח את ראש הממשלה על הניצחון המרשים באו"ם. "לא היה צונאמי, ואפילו לא גשם", הוא מכתיב. הדובר מחמיא לו על שנינותו. שאלות קיומיות מטרידות אותו: מי צריך אותו? מי צריך שר חוץ?

הוא היה מת להיות עכשיו בסן פרנסיסקו. פתאום מתחשמק לו. את ניו יורק הוא לא אוהב, גם לא את וושינגטון. בוושינגטון היה פעם אחת. עד עכשיו הוא סובל מכוויות קור לאחר לחיצת היד של הילארי קלינטון, מכשפה. לבלארוס פשוט נמאס לו לנסוע. כמה פעמים אפשר להכריז על הידוק היחסים עם בלארוס? הוא מטלפן למיכאל איתן. משוחחים קצת על המצב. שר החוץ שואל את איתן אם יצטרף אליו לקפה. השר לענייני שיפור השירות לציבור בדיוק באמצע הסודוקו שלו, אולי בפעם אחרת. אביגדור ליברמן מזמין מהמזנון סנדוויץ' עם נקניק ומתבונן בשעון. מה, רק אחת?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו