בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות | 14.10.2011

12תגובות

אין לה אלוהים

רני טלמור, פעילת זכויות אדם, 1949-2011

את רני טלמור, שנפטרה מסרטן, היטיבה לתאר חברתה הטובה מיכל רפאלי-כדורי: "היא היתה לי מגדלור. אצלה חידדתי את עפרונותי, כי היתה הכי מחודדת בקלמר", וכן: "ראשונה תמיד לראות את משב הרוח וללכת נגדו כשצריך - עוד הרבה לפני שכולם יודעים שהרוח היא רעה".

רני סכר נולדה ברמת גן, גדלה בתל אביב ובאפקה, למדה בגימנסיה "הרצליה" ושירתה בגדוד הצנחנים 890 תחת פיקודו של דן שומרון. אחרי לימודי ספרות באוניברסיטת תל אביב התחתנה עם תא"ל אורי טלמור, נווט בחיל האוויר (שנפטר ב-1986), וילדה את אהוד ונטע.

השקפותיה הנחרצות על זכויות האדם היו כבר מגובשות. בטור שלה ב-Ynet ציטטה באחרונה דברים שאמר טלמור ב-1981 לאמיר אורן, אז עיתונאי "דבר", בעקבות תקיפה בלבנון שבה נהרגו אזרחים: "מי שיורה לחיל האוויר בפעם הבאה לבצע פעולה דומה, ולא יבין שאנשים בחיל שואלים למה ומדוע ורוצים הסבר, יעשה משגה חמור". על כך הוסיפה: "לא תמיד הסכמתי עם עמדותיו. גם את דבריו המצוטטים מעלה הייתי אני מנסחת אחרת. מן הסתם ביתר חריפות, קרוב לוודאי בהרבה פחות אהדה. אני רוצה להאמין שהיום, אילו ראה את פי התהום שלפתחה אנחנו ניצבים, היה גם הוא מנסח את דבריו אחרת".

ב-1983 נוסד כתב העת "פוליטיקה" - במה שמאלנית איכותית, שנסגרה ב-1992. רני היתה תקופה מסוימת העורכת האחראית, והעורך, גדעון סאמט, מדבר על איכויותיה ועל הטמפרמנט שלה. ב-1987 היתה מראשוני תנועת "השנה ה-21" - "לא האמנו שהכיבוש יחזיק מעמד יותר", מצטחקת חברתה פרופ' ענת בילצקי. בעקבות האינתיפאדה הראשונה היא היתה ממייסדי "בצלם", כתבה את הדו"ח הראשון על הפרת זכויות האדם בשטחים, ודו"ח נוסף על פתיחה באש. כן ערכה רבעונים של "בצלם", שצורפו ל"הארץ". שירלי ערן, מנהלת אתר האינטרנט של "בצלם", אומרת כי "רני הביאה עמה סטנדרטים גבוהים של עבודה, בקרת איכות ותקינות בעברית".

ג'סיקה מונטל, מנכ"ל "בצלם", מודה באנדרסטייטמנט אנגלו-סקסי, כי רני "לא היתה דווקא מהמתונות", אך יחד עם זאת היא דרשה שהעמותה תרים קולה לטובת גלעד שליט ולמען מיגון תושבי הדרום מפני הקסאמים. את הפלסטינים לא היססה להלקות בשבט לשונה, כשצריך: "אתם חייבים להקיא מקרבכם את הטרוריסטים המתאבדים, שקוטלים אזרחים ברחובות הערים שבתוך הקו הירוק", כתבה ב-Ynet, "בלי 'אבל' ובלי 'אולי'. עכשיו, מיד, בקול גדול ובלי היסוס. מעשי הטבח הללו אינם מאבק לשחרור לאומי אלא שפל מדרגה".

בה בעת תקפה במלים מושחזות את חבריה בשמאל על שהתנגדו לסרבנות, ולעגה לאלה מהם שצידדו בהידברות עם המתנחלים: "הצחקתם אותי. זה כמו לבקש מהשועל דיון רציני בזמן שהוא עומד באמצע הלול ונותן ביס בתרנגולת". מאמרי הדעה שלה היו "כתיבה בחסד עליון", אומרת חברתה ח"כ זהבה גלאון. ספרה "כמו קרח בשמש" זכה לביקורות טובות. לצד היותה אשת משפחה חמה ואוהבת חיים, היא גילתה בכתיבתה פסימיות בכל הנוגע לעתיד, אף שדעות שבהן החזיקה מאז ומתמיד, ושבזמנו נחשבו לרדיקליות, נהפכו עם הזמן לקונסנסוס. "שום דבר לא ייצא מכל ההצהרות הללו", כתבה לפני ההתנתקות מעזה. "אפילו מתנחל אחד לא יצטרך להיפרד מאדמתו השדודה... אני מתחייבת לאכול את הנייר הווירטואלי שעליו כתובות שורות אלה ביום שבו יפנה אריאל שרון 17 יישובים ברצועת עזה. שבעה יישובים ברצועת עזה. יישוב אחד". היא טעתה. שרון שנוא נפשה הפתיע. מן הסתם, הטייסים הסרבנים, שבצעדם תמכה, הותירו בו רושם. מי יודע אם בעקיפין, בדרך פתלתלה, היא אולי השפיעה יותר משחשבה.

כמי שפתרה בקלות את חידות חמיצר, איש לא ממש התפלא כאשר - בעוד סבתות אחרות בקושי יודעות לשלוח דוא"ל - רני טלמור פתחה בקריירה בינלאומית של קידום אתרי אינטרנט. האשה אשר ציוותה כי גופתה תישרף, תיעבה את הממסד הדתי אך לא את הדת. כששמעה כי חיילים דתיים עזבו את האולם לשמע שירת נשים ונענשו, התקוממה: "איש באמונתו יחיה".

חוכמת הגוף

חנה הון, חלוצת האוסטאופתיה בישראל, 1921-2011

"גופי ביקש ממני לכתוב ספר". כך פותחת חנה הון את ספרה "חוכמת הגוף". "הוא הפציר בי להתריע על העוול שנגרם לגוף האדם מרגע היוולדו ועד סיום תפקידו בעולם הזה; על החינוך הרע והחסר, שהוא מנת חלקו; על חוסר החיבה והאהבה, על הניצול לרעה של כוחותיו ועם זאת הפינוק העודף". על כריכת הספר מופיעה חנה מחובקת עם בעלה הלף הוניגווקס, הוא שרגא הון, אבי ילדיה עודד, רונית ונדב. שניהם בגיל העמידה, עירומים כביום היוולדם, שכן, להשקפתה, "אל לנו להתבייש בגופנו".

חנה נולדה למשפחה אמידה בפראג, אך לאחר שנפלטה מכמה בתי ספר ופנימיות נשלחה ללמוד בווינה. באותה תקופה נדבקה בחיידק הריקוד. ערב ה"אנשלוס" היא חזרה לפראג, ובעצת בן דוד ציוני החליטה לעלות לארץ. משפחתה, שהתנגדה לכוונתה להגר לארץ שבה רק "ביצות, מדבר וערבים", נשארה ונרצחה בשואה. היא עלתה ב-1940 באוניית המעפילים "הילדה", ואחרי כמה חודשי מעצר במחנה עתלית הצטרפה לקיבוץ כפר רופין. בספרה האוטוביוגרפי "...ואין התחלה ואין סוף..." שבו הפרטים האישיים מוסווים אך במעט, היא כותבת כי "עבודה קשה, מילא, אפשר להתגבר. עייפות כרונית, אולי מתרגלים... עם דבר אחד אינה יכולה להשלים: הצפיפות החברתית, העדר פינה להתבודדות ולו לזמן קצר".

אחרי שלמדה חינוך גופני בסמינר הקיבוצים, עזבה ב-1954 את כפר רופין, יצאה ללמוד את שיטת אלכסנדר בלונדון והיתה מהתלמידות הראשונות של ד"ר משה פלדנקרייז. בקרית טבעון היא הקימה את הקליניקה הראשונה לאוסטאופתיה - שיטת ריפוי על ידי עיסוי ולחיצה, המבוססת על ההנחה שרוב המחלות נובעות מתזוזת העצמות ממקומן, בעיקר עצמות השדרה. הצלחתה גרמה לכך שרופאים היו שולחים אליה מטופלים כדי לחסוך מהם ניתוחי גב מסובכים. הרקדן ירון מרגולין הופנה אליה בהיותו בן 16 עקב פגיעה קשה בגבו. "הרופאים לא יכלו לעזור לי", הוא נזכר, "ואילו האשה המדהימה הזאת פתרה לי את הבעיה במגע הקסם שלה בתוך דקות". כשהתגייס היא שלחה לו חבילות, ועד היום, כשהוא מטפל באנשים, הוא מכיר לה תודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו