בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדינה בפסיכוזת שליט

386תגובות

בסוף השבוע כבר עסקו גם במי הגילוח של גלעד שליט. פרשנית צמרת דיווחה ברצינות תהומית לאומה הנסערת, שמומחי הפסיכולוגיה של צה"ל המליצו לבני משפחת שליט להכין לו תיק ובו האפטר-שייב שאליו היה רגיל, כדי להקל עליו את שובו. בכניסה לבר תל אביבי ריצדה באותו זמן הכתובת האלקטרונית, גרוטסקית לא פחות: "שוט של אבסולוט ושל פינלנדיה במחיר מבצע... ברוך הבא הביתה, גלעד שליט".

שליט ישוב מחרתיים לביתו, כמקווה וכמיוחל; הוא לא יחזור למדינה, הוא יחזור לטלנובלה, שבה לעולם רק הרגש מדבר. צריך לקוות שיחזור בריא בנפשו, אבל הוא לבטח לא יחזור לחברה בריאה - הוא יחזור לחברה בפסיכוזה. הפסיכוזה הלאומית הזאת סביב גורלו החלה מיום שביו, ועכשיו היא מגיעה לשיאיה. צה"ל הכין מבעוד מועד כמה סטים של מדים, כך דווח, למקרה שהילד הלאומי רזה מאוד - העיקר שיוצג לראווה במדיו, כראוי לגיבור מלחמה.

העיתון של המדינה (לשעבר) כבר עורך מבצע לקידום מכירות במסווה של "רוצים לכתוב לגלעד?"; ומאות אלפי הסרטים הצהובים שהתנוססו תחת כל עץ רענן ועל כל מראת מכונית, יתבדרו בפעם האחרונה ברוח הסתיו. ישראל שוב תטפח לעצמה בדבקות ובדביקות על השכם: סולידריות, אחווה וערבות הדדית - אין כמונו; תת-אלוף במילואים כבר כתב בסוף השבוע: "זה בדיוק ההבדל בינינו לבינם" (מה בדיוק ההבדל? לא ברור); ואלוף במילואים קבע: "לחמאס לב של אבן" (כאילו מי שמחזיקים ברבבת אסירים פלסטינים, חלקם פוליטיים, חלקם בלא משפט, חלקם שנים בלי שזכו לביקורי משפחות - הוא בעל לב של זהב).

האם הפקנו את הלקחים הנכונים מפרשת גלעד שליט? דברו על זה בפייסבוק

בחמש השנים האחרונות לא נותר בישראל איש אחד שווה נפש לגורלו של שליט - כך צריך להיות ובכך יש להתגאות. ההאנשה הזאת של חייל אחד, עם פנים (חיוורים), הורים (אציליים) וסבא (חרד), ואפילו הפיכתו ל"ילד", היא סממן לחברה אנושית. אפשר אפילו לקבל איכשהו גם את רוח התזזית של החברה בישראל, שעוברת ממצב קיצוני אחד למשנהו כהרף עין. שני החיילים שנהרגו עם שליט הם חיילים אלמונים, שליט נהפך לגיבור אייקוני; יצחק רבין נהפך בן לילה מראש ממשלה משוקץ לקדוש; חיילים נעדרים נשכחו מלב, שבויי העבר האחרים מעולם לא נהפכו לסמלים לאומיים ורק שליט נהפך למה שנהפך, חמש שנים בלי כמעט מהדורת חדשות אחת שלא הזכירה את קיומו, בלי מרואיין אחד שלא הזכיר את שביו. היה כנראה משהו בשליט ובהוריו ששבה את הלב הלאומי. גם בכך אין רע.

הבעיה מתחילה עם הכתרים המופרכים שאנחנו קושרים לעצמנו ועם הצביעות, הריקנות והעיוורון שמאפיינים אותם. הקמפיין לשחרור שליט, שלא נעדר סממנים דוחים, דוגמת הפעולות למניעת ביקורים אצל אסירים פלסטינים, נהפך לקמפיין של המדינה, שסתום קיטור להפגין באמצעותו מעורבות אזרחית ואכפתיות - חלולות ונבובות, בדיוק כמו שעשה "נוער הנרות" שייבב לריק על רצח רבין, והצביע נתניהו.

מי לא נגד הטרור ומי לא היה בעד שחרור שליט. אבל אותה חברה מייבבת לא שאלה את עצמה לרגע, ביושר ובאומץ, למה נשבה שליט. היא לא אמרה לעצמה לרגע, באומץ וביושר, כי אם תמשיך בדרכה עוד יהיו הרבה גלעד שליטים, מתים או שבויים. בבחירות היא הצביעה, שוב ושוב, בעבור ממשלות מרכז וימין, כאלה שמבטיחות ששליט לא יהיה האחרון. היא עטתה סרטים צהובים ותמכה בכל הדגלים השחורים. אף אחד גם לא אמר לה, באומץ וביושר: שליט הוא המחיר הבלתי נמנע של מדינה שבוחרת לחיות לנצח על חרבה. אף אחד גם לא שאל: למה מותר לנהל מו"מ עם החמאס על גורלו של חייל אחד, ואסור לעשות כן על גורלם של שני עמים מדממים.

תחת זאת מתעטפת עכשיו החברה בישראל במעטה צדקני של שבחים עצמיים: כמה אנחנו דואגים לגורלו של חייל אחד. ומה על גורלם של חיילים רבים, צבא שלם, עם שלם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו