אורי מילשטיין
אורי מילשטיין

כל מי שסבור ש"הצדק החברתי שהעם רוצה" ימומן מהקטנת תקציב הביטחון חולם באספמיה, אף אם חלק מן החולמים מחשיבים עצמם למומחים לכלכלה ולביטחון. אכן, מערכת הביטחון מרופדת בהרבה מיליארדים, אך השימוש בהם בלתי יעיל באופן קיצוני ולא ניתן לגעת בהם, לא בגלל עוצמתה של המערכת ושל העומדים בראשה, אלא בגלל רפיסותם. רפיסות זו היא שניפחה מאוד את התקציב.

כל מערכת ביטחון היא מערכת סגורה וככזאת חלה בה אנטרופיה (אי סדר) הולכת וגדלה. אפילו אם האבות המייסדים היו אינטליגנטים ויעילים מאוד, הרי שכבר בחייהם התחילה המערכת להסתאב, ויורשיהם, שהיו פחות אינטליגנטים ויעילים, דירדרו אותה.

מדור הזירה

מכיוון שכך לא סיפקה המערכת אחרי מלחמת העצמאות את הביטחון שהיתה אמורה לספק - כמו בפרשת תל מוטילה לדוגמה (1951), כש-60 סורים התמודדו בהצלחה עם כל חטיבת גולני. החרדה לגורל המדינה העסיקה אז רבים וטובים, שהיו מצויים בבעיות הביטחון. במקום לאתר את נקודות התורפה ולהחליף מערכות, הם הוסיפו טלאים.

הטלאי המשפיע ביותר היה מהפכת יחידה 101 וגדוד 890, במחצית הראשונה של שנות ה-50, תחת מנהיגותם של הרמטכ"ל משה דיין ומג"ד הצנחנים אריאל שרון, ובגיבוי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. מהפכה זו סיפקה לצה"ל לוחמים מבצעי משימות בתנאים קשים, שעד אז היו נדירים מאוד בצה"ל. זאת היתה מהפכה ברמה הטקטית, בעוד שהרמות האופרטיביות והאסטרטגיות נותרו פגומות כשהיו. אותם דברים נכונים ביחס למהפכת השריון במבצע קדש, שאותה הובילו חיים לסקוב, אסף שמחוני ואורי בן ארי.

עליבות הדרג האופרטיבי והאסטרטגי של צה"ל באה לידי ביטוי בכל המלחמות, ובייחוד בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון השנייה, ובפרשת ההשתלטות המופקרת על המרמרה. לאנשים המאיישים דרגים אלה אין הכשרה וכלים להנהיג את צה"ל ביעילות ולקבל החלטות אופטימליות. לכן, כדי לנטרל איומים הם מוסיפים עוד ועוד טלאים והנמר מתפתח לדינוזאור. את הטלאים האלה לא ניתן להסיר לשם חיסכון, בגלל חיוניותם, ואת המערכת לא ניתן לייעל בגלל המבנה הכאוטי והאקלקטי שלה ובגלל כישוריהם הדלים של מפקדיה.

היו ניסיונות בעבר לחסוך בהוצאות צה"ל: לקראת מלחמת יום הכיפורים לא רכש צה"ל, מטעמי חיסכון, אמצעי ראיית לילה פאסיביים בעבור השריון, בעוד שלשריונאים המצרים והסורים היו אמצעים כאלה. התוצאה: השריונאים שלנו היו עיוורים בלילה ושריונאי האויב היו פיקחים. לכן השתדלנו לא לנהל קרבות בלילה, ובקרבות שכפה עלינו האויב, כמו בליל המלחמה הראשון, לא רק שהיה לו יתרון מוחלט עלינו בתמרון ובאש, אלא שלצה"ל היו נפגעים רבים מירי דו-צדדי, לדוגמה בגדוד 9 בפיקודו של יום טוב תמיר, בגזרה הצפונית של תעלת סואץ.

דוגמה שנייה: אחרי שצה"ל ברח מדרום לבנון בשנת 2000, עקב כישלונו במלחמה בגרילה של החיזבאללה, צומצמו מאוד האימונים, בעיקר של יחידות הטנקים במילואים, אך גם בסדיר. כך אמנם נחסך כסף רב במשך שנים אחדות, אך במלחמת לבנון השנייה תיפקדו יחידות הטנקים באופן פגום, לוחמים רבים נפגעו והמשימות לא הושגו.

ניתן ואף רצוי לצמצם את תקציב הביטחון בישראל, אך לא באותו צבא שהוקם בוועידת היסוד של ההסתדרות בדצמבר 1920 בחיפה, וגובש במלחמת העצמאות. צה"ל היום הוא מערכת בלתי יעילה באופן קיצוני, שכדי להבטיח את קיום המדינה ישאב עוד ועוד תקציבים על חשבון "הצדק החברתי". אם מנהיגי תנועות המחאה, לרבות הפרופסורים שביניהם, סבורים שיש להעביר משאבים ממערכת הביטחון למדיניות רווחה - עליהם להיכנס לעובי-הקורה המבני של מערכת זאת. אלא שלכך אין להם ידע וכלים אנליטיים, כי כאמור, מדובר במערכת סגורה שמנעה ממוסדות מחקר אזרחיים, בלתי תלויים, ומחוקרים לא מקורנפים לפשפש בקרביה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ