טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיות ביטחוניסט ויפה נפש

תגובות

דבריו של היועץ הבכיר לביטחון לאומי ולוחמה בטרור עוררו הדים רבים. בנאום שנשא בחודש שעבר הוא הכריז שזרועות הביטחון ממלאות את תפקידן טוב יותר כשהן מקפידות להישאר נאמנות לערכי המוסר ולחוק המקומי והבינלאומי. הוא הדגיש שהדבר נכון גם למלחמות לא מסורתיות, מול ארגונים שאין להם צבא סדיר וטריטוריה מוגדרת, ושפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית. "אסור לנו לעגל פינות ולהתייחס לערכים ולחוקים שלנו כאל מותרות", סיכם היועץ. "עלינו לדחות את הטענה השגויה שצריך לבחור בין ערכים לביטחון".

לא מדובר ביעקב עמידרור ולא בעמוס גלעד. מי שנשא את הדברים הוא ג'ון ברנן, היועץ הבכיר של נשיא ארצות הברית ברק אובמה. בנאום בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, פרש ברנן את תפישת העולם שמנחה את הממשל האמריקאי הנוכחי בהתמודדות עם המתח הבלתי נמנע בין שמירה על הביטחון לשמירה על החוק במערכה מול ארגון אל-קאעדה וספיחיו. אפשר להתווכח על הניתוח המשפטי שהוא הציג ועל האפשרות ליישמו בפועל, אבל אין לזלזל בהשפעה שיש לנאום כזה על השיח הציבורי. יש לקוות שהשפעה זאת תהדהד גם בישראל.

גם בארצות הברית וגם בישראל החריף בעשור האחרון הוויכוח על גבולות האסור והמותר בלחימה. מצד אחד עומדים בעיקר ארגוני חברה אזרחית, שדורשים מגופי הביטחון לשמור על החוק, להגן ללא פשרות על זכויות אדם ולתת דין וחשבון באופן מיידי ושקוף כאשר אלה מופרים. מן העבר השני, טוענים גורמים שונים במערכת הביטחון ומחוצה לה, שהחוקים והנורמות המקובלים אינם מתאימים ללוחמה של היום, ולכן הם מהווים נטל טקטי לא סביר על הכוחות הלוחמים. בזירה הציבורית מצטייר הוויכוח הזה כשיח של חירשים בין "יפי נפש" שמזלזלים בצורכי הביטחון ובין "ביטחוניסטים" שמתייחסים לחוק בקריצה ובזים לזכויות אדם.

הבחירה שמציבים שני הסטריאוטיפים האלה בפני הציבור, בין ביטחון לערכים, היא בדיוק זו שברנן התייחס אליה בנאומו, כבחירה שגויה ובעלת השלכות מסוכנות. לכן, אחרי יותר מ-30 שנה של שירות ביטחוני, רובן בסי-איי-אי, הוא ראה לנכון להצהיר שערכים הם לא מעמסה אלא נכס לביטחון הלאומי. הוא ביקש להבהיר שהממשל הנוכחי משקיע את מיטב המחשבה והמשאבים כדי לציית לחוק, מתוך תחושת מחויבות לערכים שמגולמים בו. בקיצור, הוא הראה שאפשר להיות ביטחוניסט ויפה נפש בו זמנית.

בישראל, ההכלאה הזו נשמעת כמעט בלתי אפשרית. הרוח שנושבת מראש הפירמידה כאן היא שכל ביקורת, חיצונית או פנימית, על חוקיות פעילותם של כוחות הביטחון היא בהכרח שקרית ונועדה לעשות דה-לגיטימציה לישראל. כאן, רבים מדי רואים בשמירה על החוק בשדה הקרב כורח מצער שנכפה עלינו על ידי גורמים זרים, לא כצו פנימי ולאומי. כשמתקיימת חקירה על הפרות חוק, היא מוסברת לציבור כתמרון בחזית ה"לוחמה המשפטית" ולא כמקור לגאווה ולעוצמה.

מי שבכוחם לבטל את הבחירה השגויה בין ביטחון לערכים הם גורמי ביטחון וארגוני זכויות אדם. הביקורת ההדדית ביניהם, החיונית לכל מערכת דמוקרטית, צריכה להישמר. אבל את הוויכוח הזה יש לנהל מתוך הסכמה על האמת הפשוטה, שבטווח הארוך לא יהיה ביטחון ללא חוק וזכויות אדם, ולא יהיו חוק וזכויות אדם ללא ביטחון.

אם מושב החורף של הכנסת שייפתח בקרוב ידמה אפילו קצת למושב הקודם, קשה להפריז בחשיבות שתהיה לשיח ציבורי שיתייחס ברצינות לביטחון, לחוק, ולערכים. שיח כזה יסייע לבלום את תפישת העולם המסוכנת שמקדמים כמה מחוקקים, ושלפיה במלחמה הכל מותר, המשפט הבינלאומי הוא "תמיד נגדנו" ואלה שמדברים בשמו "משרתים את האויב".

הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית של עמותת "גישה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות