קרני אלדד
קרני אלדד

בציבוריות הישראלית יש חלוקת תפקידים ברורה: השמאל רוצה הכל כאן ועכשיו, הימין הוא המבוגר האחראי. הוא זה שאומר "לא". הוא זה שדורש להמתין. הוא זה שחג מעל הסיטואציה המיידית ומורה על הסכנות שבפתרון המוצע. הבעיה היא, שאיש לא מכיר בימין כמבוגר. איש לא רוצה את מרותו. איזה ילד רוצה שחייו יהיו מנוהלים על ידי מישהו אחר? הילד במהותו רוצה לפעול כאוות נפשו, להתנסות ולהיחבל ולהיות עצמאי. מגיל שנתיים תשמעו את צמד המלים "אני לבד". זה מה שהילד מבקש, שיתנו לו לטעות לבד.

הימין לא יכול לסבול גישה זאת כי הוא יודע שאין דבר כזה "לבד". הוא יודע שלמרות השנאה הנוראה בין שני קוטבי העם, אנחנו עדיין אותו גוף, אותו אורגניזם. לא ייתכן שהרגליים יקפצו לתהום ויגידו לשאר הגוף, תעזוב, תן לי לטעות לבד. האימפולסיביות הזאת היא האבדון של כולנו. ומול חלקות קבר לא יעזרו המלים "אמרנו לכם". אין בהן נחמה לאיש. אין בהן נחמה והן רק מעוררות אצל הילד השמאלני אנטגוניזם. אולי בתוך תוכו הוא יודע שהימין צדק אבל זה לא באמת משנה לו. בהזדמנות הקרובה הבאה, כשהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, ישתטח על הרצפה, יבעט ויצרח.

מדור הזירה

במשפחות מתוקנות יש הורים שמחנכים את הילד ומובילים אותו בטח לעולם המבוגרים. בעולם מעוות כשלנו אין מבוגרים. יש ילדים עם יותר כוח. לילדים האלה יש את המפתח לחנות הממתקים והם לא רואים את רופא השיניים בקצה המתיקות.

ביום שבו נחטף נחשון וקסמן (9.10.1994), נרצחו מעין לוי וזיאד אל-מוגרבי בפיגוע טרור במדרחוב נחלת שבעה בירושלים. חוץ ממשפחתם ומחבריהם - מי זוכר אותם? את נחשון וקסמן איש לא ישכח. למה? כי היתה דרמה, כי היה סיכוי להציל. כי היו פנים ושם. כי היה תהליך. היו הורים וחברים ומאמץ ולחצים.

יש כאן כרוניקה של מוות ידוע מראש, ועוד אחד, ועוד אחד, ועוד עשרות. אבל הילד השמאלני לא יכול להכיל אפשרות של סוף רע לסיפור. הוא צריך לישון בשקט. הפתרון הבוגר, של ערך חיי אדם אמיתי, שבו לכל אדם יש ערך, נסתר מעיניו כשהוא צופה בטלנובלה שהוא יצר.

"מלכתחילה ראיתי בעסקת ג'יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור", כתב בנימין נתניהו בספרו "מקום תחת השמש", והוסיף: "כיצד תוכל ישראל להטיף לארצות הברית ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך? הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש"ע יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלסטיני... היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה".

48% ממשוחררי עסקת ג'יבריל חזרו לעסוק בטרור. משוחררי עסקת טננבאום האומללה רצחו 27 ישראלים מאז שחרורם. גלעד עדיין חי, וגם ליהי, מעיין, יוסי, אוהד, רחל, שרון, שלומית, יונתן, עלמה, תמר, וכל אלה שימיהם קצובים בשל אותם רוצחים המשחרים לדמם, גם הם חיים. עדיין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ