לשוב אל כפר עציון

דוד אוחנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד אוחנה

בכפר עציון נוסדה ב-1975 תנועת גוש אמונים. בתיאולוגיה הילידית של חנן פורת, מבני כפר עציון וממקימי גוש אמונים, שהלך בתחילת החודש לעולמו, התחבר הזמן המשיחי הארוך של העם היהודי לזמן הישראלי של כפר עציון. פורת וחבריו הצליחו לחבר בתודעה הלאומית הישראלית בין הזמן ההיסטורי-מיתי לבין המקום הקדוש של הר חברון וגוש עציון. את השקפתו ניסח כך: "מה שחשנו אנו בני כפר עציון במשך 19 שנה מאז חרב ביתנו לכברת ארץ אחת 'בדרך אפרת היא בית לחם', קחי והכפילי... פי מיליון, ותקבלי את כיסופיו של עם שלם לארץ שלמה".

התנחלותה של התזה הזאת מבית מדרשו של פורת בלבבות קיבלה ביטוי לא ביקורתי בדברי האנתרופולוגית עמיה ליבליך, מחברת הספר "ילדי כפר עציון": "סיפור כפר עציון הוא תמצית הסיפור הציוני: בנייה, חורבן, געגועים ושיבה מחדש". כך העצימה ליבליך את מיתוס השיבה של כפר עציון ואימצה את הנרטיב של אחת המתנחלות: "הגלות מאדמת הגוש והשיבה אליו הפכו לסמלן של גלות וגאולה בכלל".

היתומים והאלמנות של 240 הלוחמים שנפלו בכפר עציון במלחמת העצמאות כיוונו לדברי ההיסטוריון ארנסט רנאן שכתב: "התבוסות והאבל חשובים לזיכרון הלאומי יותר מן הניצחונות, משום שהם יוצרים מחויבות". עד 1967 היו מחוזות הזיכרון של גוש עציון חילוניים וישראליים במהותם: נתיב הל"ה, "הנה מוטלות גופותינו" של חיים גורי, שיירת נבי דניאל, עץ האלון בכפר עציון, יום הזיכרון לחללי מערכות צה"ל, שהיה גם יום נפילת גוש עציון.

משמעות השיבה של בני כפר עציון ליישוב של הוריהם לאחר מלחמת ששת הימים היתה זו של "תיקון": הזמן של 1967 יהיה ל"תיקון" של 1948; ואילו המקום של כפר עציון יהפוך לסמל לזכות השיבה הישראלית-יהודית למולדת השלמה. פורת ניכס את 1948 לטובת 1967: את מדינת ישראל לטובת ארץ ישראל. כפר עציון היה למיקרוקוסמוס של המקום הארץ-ישראלי, של ההיסטוריה היהודית ושל המהפכה הציונית. הגלות והשיבה ב"זמן הקטן" גילמו באופן מטאפורי וממשי את הגלות והשיבה ל"זמן הגדול".

גוש עציון איננו רק מקום ששבים אליו בעקבות הגירוש: באוטופיה הרסטורטיבית של פורת, נקודת היישוב בין בית לחם לירושלים היא תחנת מעבר הכרחית המובילה לתחנה המשיחית האחרונה. הרדיקליות המשיחית של גוש אמונים נמשכה מהנהייה אחר התיאולוגיה של הראי"ה קוק דרך דחיקת הקץ של בנו הרצי"ה קוק ועד לתלמידו הפוליטי חנן פורת. בעיני פורת, "גוש עציון צריך להיות חוד החנית במאבק על ארץ ישראל כולה".

זכותם של תושבים לחזור לבתים שנולדו בהם היא זכות גדולה. ואולם, זוהי זכות אוניוורסלית; אין לה תוקף ללא הדדיות. אם מתקיימת זכותם של תושבי ארבעת יישובי גוש עציון לשוב למקומות שנולדו בהם, אותה זכות קיימת לתושבים הערבים של 400 הכפרים שנחרבו, פליטי מלחמת העצמאות - המלחמה שבעטיה נעשה עוול לארבעת היישובים שלנו ול-400 היישובים שלהם. התוצאה המשתמעת מעקרון ההדדיות: 400 כנגד ארבעה.

יש לי הערכה עמוקה לחנן פורת, ידיד ויריב אידיאולוגי. הוא תמיד הזכיר לי אידיאולוגים של המהפכה הצרפתית או הבולשוויקית. פורת היה שייך לזן של "נקיי הכפיים". בעיניים פקוחות ביקש להשליט את מדינת כל אזרחיה בארץ ישראל השלמה. רבים וטובים, כמו ראובן ריבלין ומשה ארנס, מחרים מחזיקים אחריו. מורשת פורת וחבריו מגוש אמונים קמה על מפעלו של דוד בן גוריון. בן גוריון ייסד את המדינה היהודית, ואילו פורת היה שותף להנחת היסודות למדינה הדו-לאומית, מדינת כנען.

הכותב הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן גוריון בנגב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ