עוזי בנזימן-צריבה
עוזי בנזימן
עוזי בנזימן-צריבה
עוזי בנזימן

ב-1977 נבחר לכנסת שמואל פלאטו-שרון, עולה חדש, איש עסקים תמהוני, שסלל את דרכו לבית המחוקקים בעזרת הבטחות, מעשי צדקה וסיפורים על פעולות לטובת העם היהודי שבהן היה מעורב כביכול. חרף מוזרותו, הענן המפוקפק שאפף אותו (הוא נחשב בצרפת לעבריין נמלט) והעברית העילגת שבפיו הצליח פלאטו-שרון לזכות בקולותיהם של יותר מ-35 אלף בוחרים. בזמנו נחשבה בחירתו עלבון לדמוקרטיה הישראלית, ומאז נתפשה כקוריוז.

שלושים שנה אחר כך, המדינה עומדת מול תופעה דומה, אלא שהפעם פוטנציאל ההיזק שלה גדול פי כמה. כפי שהדברים נראים כעת, ספק אם תירשם בתולדות הפרלמנטריזם הישראלי כאנקדוטה בלבד.

מדור הזירה

ארקדי גאידמק הוא עולה חדש, המפזר כסף על ימין ועל שמאל במה שנראה כפילנתרופיה לשמה. גם הוא אינו שולט בעברית וגם בו משטרת צרפת ומשטרת ישראל מתעניינות. שלא כמו פלאטו-שרון, החשדות נגדו לא תורגמו לכתבי אישום, והוא אף נמנע מלכרוך באופן ישיר את נדבנותו עם מהלכים פוליטיים ממשיים. פלאטו-שרון נכשל בכך שנמצא אשם במתן שוחד, שסייע לו להיבחר לכנסת; גאידמק גומל חסדים לאוכלוסיות במצוקה - לכאורה בלא כוונות לרווח פוליטי.

אלא שגאידמק מעד וחשף אולי טפח מתוכניותיו: בראיון ל"ידיעות אחרונות" ביום ראשון השבוע דיבר על יכולתו להיבחר לראשות הממשלה, על סגולותיו האישיות התרומיות לעומת ביצועיהם הכושלים של מנהיגי המדינה ועל התמיכה הרחבה שיש לו בציבור. "אם אחליט להתמודד, אקבל 40 מושבים בכנסת", מצוטט הגביר בעיתון, "הפוליטיקאים יודעים את זה ופוחדים".

גאידמק אכן קנה לו אחיזה בציבורים רחבים - אוהדי כדורגל וכדורסל, האוכלוסייה החשופה לטרור בצפון ובדרום, יוצאי חבר המדינות, מפוני רצועת עזה ואחרים. הוא רוכש לעצמו אהדה בכסף, והתנהלות זו קוראת תיגר על כללי המשחק שעל פיהם הדמוקרטיה הישראלית מתקיימת עד כה.

גם במדינה בת 60 שמזמן איבדה את תומתה, היסוד למאבק על קולו של הבוחר לא היה עד כה הממון. מפלגות התחרו על עמדות, אינטרסים, דרכי פעולה. גם בחברה מפוכחת המודעת לקשר בין הון לשלטון, ערה לנוהגן של ממשלות להרעיף עליה טובות הנאה בערבי בחירות ומכירה את הדרכים העקלקלות שבאמצעותן מועמדים מממנים מסע בחירות - לא נחשבה עד כה ללגיטימית קנייה בוטה של אהדה ציבורית בכסף.

גאידמק מערער לכאורה את השיטה הקיימת; והשאלה היא, האם מסוגלת הדמוקרטיה הישראלית להגן על עצמה מפניו.

התרופה לא תבוא מעולם המשפט: אין שום פגם חוקי בהתנהגותו של גאידמק. זכותו לתרום כסף לפי ראות עיניו, ואין הוא כורך את רוחב לבו בפעילות פוליטית מעשית. למקרא דבריו ב"ידיעות אחרונות" אפשר אמנם לחשוד בו שהוא בבחינת מי ששולח את לחמו על פני המים, אך הוא יכול לטעון שנדיבותו אינה שונה מזאת של הג'וינט.

החוק מגונן על החברה מפני גיוס כספים מושחת למימון התמודדויות פוליטיות רק כשהוא נעשה בזיקה לבחירות. מי שמפריד בין הרעפת הטוב על הציבור לבין המועד שבו הוא מצפה לתגמול על אבירותו אינו עובר עבירה. זאת ועוד, גאידמק אינו מציב תנאים ואינו מבטיח דבר לאלה שהוא מיטיב עמם, ובכך אין מתקיים מרכיב התמורה שבעבירת שוחד. עם זאת, דבריו בראיון מעידים לכאורה על כוונתו להיכנס לזירה הפוליטית ולהיבנות מהמתנות שהוא מחלק לבוחרים פוטנציאליים.

הדרך לסכל את שיטת פעולתו של גאידמק היא להפוך אותה למיותרת: לגרום לממשלה למלא את חובותיה ולספק את צרכיהם של האזרחים הנזקקים עתה לחסדיו של הגביר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ