בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החירות לפי אל-ג'זירה

73תגובות

ב-23 בספטמבר הזדעזע העולם. הכותרות של כלי התקשורת הערביים והמערביים ואפילו הישראליים זעקו: זינב אל-חסני בת ה-18, תושבת העיר חומס בסוריה, עונתה באכזריות על ידי כוחות הביטחון של בשאר אסד, ולאחר מכן נרצחה בברוטליות וגופתה הושלכה לרחוב. הזעזוע עבר גבולות וחצה יבשות. אוי לעיניים שכך רואות, אבוי לאוזניים השומעות.

ואולם, לאחר החגיגה התקשורתית התעוררה השאהידה הראשונה של המהפכה הסורית (כפי שכונתה על ידי מתנגדי המשטר), שמקבלים רוח גבית חזקה מאוד מכלי התקשורת, במיוחד מרשתות הטלוויזיה אל-ג'זירה ואל-ערבייה. זינב שבה לחיים: הטלוויזיה הסורית ערכה ראיון עם זינב, שריסק לרסיסים את הסיפור העסיסי על אונס, עינויים ורצח. הצעירה הציגה את תעודת הזהות שלה בפני המצלמות, והדגישה כי היא חיה וכי הסיפור אודותיה לא היה ולא נברא. ההכחשה הגורפת שלה לא עיניינה את התקשורת, בלשון המעטה.

האנקדוטה הזאת היא נדבך נוסף במלחמת העולם, שמתנהלת מאז פרוץ המהומות בסוריה, בין כלי התקשורת של מדינות המפרץ לבין משטר הבעת של אסד. למען הסר ספק יובהר, כי כותב שורות אלה אינו תומך במשטרו של אסד ולא במעשים המיוחסים לו. אולם אני נוטה להאמין, כי מאחורי ההפגנות נרקמה קונספירציה בין האימפריאליסטים לבין נציגיהם במזרח התיכון, לחיסולו של המשטר שממאן לרקוד לפי צלילי החלילים של ארצות הברית, ישראל והריאקציה הערבית.

המשטר הסורי סופג מכות תקשורתיות קשות מתחנות הלוויין הערביות. הוא שרוע על הקרשים ואיננו מצליח להשיב מלחמה שערה. מאז פרוץ המהומות, תחנת אל-ג'זירה לדוגמה, הפופולרית ביותר בעולם הערבי, מקדישה זמן שידור יקר לדיווחים על מה שקורה בסוריה.

המטרה של הרשת הקטארית ברורה: להבאיש את ריחו של המשטר הסורי, להבליט את אכזריותו ולעודד את המפגינים, בשם השמירה על זכויות האדם. האינטנסיוויות של השידורים המגמתיים מעוררת תהיה. תשמעו מי מדבר: קטאר, המדינה הערבית הקטנה ביותר, שמארחת על אדמתה את הבסיס האמריקאי הגדול ביותר באזור. זאת ועוד: במדינה הקטנה הזאת חופש הביטוי טרם נכנס ללקסיקון, וכבוד האדם וחירותו הם מצרכים נדירים.

מאחר ששני הפקטורים האלמנטריים הללו אינם קיימים בקטאר, כדאי להזכיר לה שמי שגר בבית זכוכית, אל לו להשליך אבנים. וכאן מתעוררת השאלה הקרדינלית: כיצד יכולה מדינה דיקטטורית כקטאר ללמד את העולם הערבי מהי דמוקרטיה באמצעות תחנת טלוויזיה?

זכותה של התחנה הקטארית לפעול כפי שהיא פועלת. אולי זאת חובתה הבסיסית להגן על אזרחים חפים מפשע שרוצים להחליף את המשטר, כפי שהיא מדגישה בדיווחיה האינטנסיביים. אולם כלי תקשורת חזק ואמין לכאורה כמו אל-ג'זירה אינו יכול להרשות לעצמו לנהוג מדיניות של איפה ואיפה. בבחריין, השכנה של קטאר, הרוב השיעי מנהל מאבק עיקש נגד המיעוט הסוני השולט. 52 מסגדים של השיעים נהרסו על ידי השלטונות וכוחות הביטחון מדכאים באכזריות את המתנגדים.

ואל-ג'זירה? היא מתעלמת כמעט לחלוטין ממה שקורה שם, דבר שמוכיח מעל לכל ספק, כי כאשר האג'נדה הפוליטית משתלטת על האג'נדה התקשורתית, אין מה לדבר על עיתונות חופשית או חופש עיתונות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו