בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל קלישאות "העסקה"

4תגובות

עתה, מששככה סערת הרגשות שליוותה את הימים שלקראת חזרתו המבורכת של החייל הישראלי השבוי לביתו, ראוי לבחון כמה מהקלישאות שרווחו בציבור ביחס לעסקה ונתקבלו כבר כאמיתות שגורות.

הסכם החילופין בין ישראל לבין חמאס זכה לתואר "עסקת שליט", אבל ראוי שיתויג בדברי הימים כ"עסקת נתניהו" או כ"עסקת ממשלת נתניהו". כדאי לזכור, כי מי שחתמה על ההסכם עם החמאס היא ממשלה ישראלית, מהנציות בתולדות המדינה, שבראשה עומד בנימין נתניהו, מהנחרצים שבמטיפים נגד כניעה לסחטנות הטרור. ברור כי לולא מנע זאת מהם תפקידם הנוכחי היו נתניהו, משה יעלון, אביגדור ליברמן ועוזי לנדאו (האחרונים אמנם הצביעו נגד ההסכם, אך נמנעו מלהתפטר מהממשלה ובכך להתנער מאחריותם לו), מכתירים אותו בתוארי גנאי כמביש, הרה אסון, ואולי אף מידרדרים להשוואות יותר גרועות.

הקלישאה ש"הזמן פועל לטובתנו" מתעלמת מהעובדה שלממד הזמן בניהול מו"מ להחזרת שבויים יש חשיבות רבה, לא רק מההיבט ההומני הברור, מבחינת השבוי ובני משפחתו, אלא מבחינת המדינה. אי סגירת עסקה בתוך זמן קצר אינה משפרת את תנאי החילופין, כפי שהוכח כבר בעבר. התמשכותו של המו"מ צורכת משאבים, זמן ותשומת לב של מנהיגים, שבאים על חשבון נושאים לאומיים חשובים לא פחות, ובעיקר - מעניקה לארגון המחזיק בשבוי חשיבות יתר כמו גם מידה לא מבוטלת של הגנה לבכיריו. גם חיסולם בדיעבד אינו משנה עובדה זו.

משקלו של מנהל המו"מ קטן בהרבה ממשקל רצונותיו הפוליטיים של ראש הממשלה. ההחלטה על שחרורו של שבוי ישראלי בתמורה לשחרור שבויים או אסירים ביטחוניים היא בראש ובראשונה תולדה של נחישות מצד ראש הממשלה ושל יכולת פוליטית להעבירה בקרב שרי ממשלתו. עובדה זו חשובה בהרבה מאישיותו, כישוריו ותרומתו, חשובים ככל שהם, של הממונה מטעמו של ראש הממשלה על ניהול המו"מ. כך היה בזמנם של עזר ויצמן ויצחק רבין, שרי הביטחון שניהלו מטעם ראשי הממשלה בזמנם (בגין ופרס) את עסקות ג'יבריל ב-1979 וב-1985. השניים הם שהורו בסופו של דבר למנהלי המו"מ מטעמם לקבל את דרישות מנהלי המו"מ מטעם המחבלים. כך היה גם בעסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה בעת כהונתם כראשי ממשלה של אריאל שרון ואהוד אולמרט.

בימים האחרונים עוסקת התקשורת במעין התבוננות בעצמה, כולל נימה של ביקורת עצמית, לגבי אופן התנהלותה במהלך המו"מ לשחרור שליט. כדאי לסייג את הטענה שקנתה לה אחיזת יתר בעניין תרומתם המכרעת של התקשורת הישראלית ושל היועצים האסטרטגיים ל"קמפיין המוצלח ביותר שנוהל כאן במשך שנים". ברור כי התקשורת ויועצי התקשורת של משפחת שליט סייעו לשמור את הנושא על סדר היום התקשורתי-הציבורי, אבל מידת האפקטיוויות שלהם ביחס למידת הדחיפות שבה התקבלה החלטתו של ראש הממשלה לחתום על ההסכם היתה מוגבלת בתוצאותיה ובוודאי אטית ביותר.

התקווה הציבורית לפתרון קסם, שטמון כביכול בהמלצותיה הצפויות של ועדת שמגר - פתרון שיוביל לגיבוש מדיניות קשוחה של אי כניעה לטרור סחטני ויציב קווים אדומים כמזור לאתגרים שתניח החטיפה הבאה בפני מקבלי ההחלטות, עלולה להכזיב; אלא אם אופיה וערכיה של החברה הישראלית ישתנו, לטוב ולרע. המציאות הביטחונית והמדינית המורכבת שעמה מתמודדת ישראל בזירות השונות מחייבת דיון ציבורי אמיתי, המבחין בין הרים לצל הרים. רק דיון כזה יוכל לסייע למקבלי ההחלטות לנהל מדיניות מושכלת ויצירתית, שתמנע תשלום מחיר מופקע בעבור שחרור חיילים או אזרחים חטופים בעתיד.

הכותב הוא ראש פרויקט הטרור במכון למחקרי ביטחון לאומי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו