שליט, ואז הסכם שלום

מרב מיכאלי
מרב מיכאלי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מרב מיכאלי
מרב מיכאלי

הדיונים על מחוות לחיזוק הרשות הפלסטינית בעקבות ההישג של החמאס בעסקת שליט חושפים את ההתנהלות הלא רצינית של ממשלות ישראל. האם במשך כל חמש שנות ההתדיינות לא נמצא מי שימצא את הזמן לחשוב על הסוגיה הזאת, להיערך אליה בעוד מועד, ואולי אף ליישם אותה בעוד מועד?

מובן שייתכן שלא בחוסר מחשבה עסקינן, אלא דווקא במחשבה תחילה: מה שגרם לבנימין נתניהו לבצע את העסקה כאן ועכשיו הוא רצון להעניש את מחמוד עבאס על מהלכיו באו"ם ולחזק את החמאס, הרציני יותר בתפקיד ה"אין פרטנר". זאת אחת הפרשנויות לשאלה למה עשה נתניהו את עסקת שליט עכשיו; יש גם "ניקוי השולחן" לקראת תקיפה באיראן, שיקום מעמד ראש הממשלה, ותשובה למחאה החברתית ולשביתות.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

כל הפרשנויות הללו הגיוניות ויפות, ובכל זאת כולן בגדר ניחושים. אין לדעת מה מכל אלה עשה את השינוי הפסיכולוגי בנתניהו, זה שהפך את החתימה על אותה עסקה עצמה מלא-אפשרית לאפשרית. שהרי מדובר בעסקה שהיתה על השולחן כבר שלוש שנים לפחות - נתניהו עצמו טופל את המתווה שלה על הממשלה הקודמת. עסקה שהתנגד לה ולשכמותה בעל פה ובכתובים, עסקה ש"שותפיו הטבעיים" מתנגדים לה, ובכל זאת - יום אחד החליט לעשותה.

תשובה חד משמעית לשאלה "מדוע" אין בנמצא כי ראש הממשלה לא סיפק אותה. נתניהו לא הסביר מה שינה את דעתו העקרונית, מה הפך את הכניעה לטרור לאפשרית, מה הכשיר שחרור של אלף מחבלים, מה הפך את חיי גלעד שליט לשווים את המחיר הזה. אי-הסבר זה בולט במיוחד על רקע פירוט היתר שבו נתניהו נימק את הסכנות שבכניעה לטרור ואת הסירוב לנהל מו"מ עם החמאס. למה לא - ידוע לנו בדיוק; למה כן - ממש לא.

יודעים למה נתניהו חתם דווקא עכשיו על עסקת שליט? דברו על זה בפייסבוק

מובן שההתנהלות הזאת מתסכלת ומייאשת: היה אפשר לחתום על אותה עסקה שלוש שנים קודם ולחסוך שנים משמעותיות מאוד של סבל ונזק לשליט ולחברה הישראלית כולה. אבל יש גם צד מואר: מתברר שבהינתן התנאים המתאימים - שאיננו יודעים מהם בדיוק - נתניהו יכול לפעול בניגוד מוחלט לעמדתו העקרונית ולמה שהוא מאמין בו. הוא עושה זאת תוך כדי שיווק ההחלטה כנהדרת, בלי לספק הסברים. "נתניהו מוכיח, ולא בפעם הראשונה, שהוא יותר פרגמטיסט מאידיאולוג", כתב יוסי ורטר ביום שבו נודע על העסקה. כלומר, ייתכן שאותה הדינמיקה בדיוק תחזור על עצמה בהסכם שלום עם הפלסטינים.

ייתכן, שיום אחד ייווצרו התנאים שאין לנו כל דרך לנחש מה הם, שיגרמו לנתניהו לקבל החלטה מנהיגותית, כזאת שתדיד שינה מעיניו ותטיל משא כבד על כתפיו, לחתום עם הפלסטינים על הסכם שלום. אותו הסכם המונח בצורה כזאת או אחרת כבר שנים רבות על הרבה שולחנות ייהפך יום אחד ל"ההסכם הטוב ביותר שאפשר להשיג", או "ירושה מהממשלה הקודמת ואין ברירה", או סיבה להכריז כפי שהכריז נתניהו כשהצביע בעד ההתנתקות - "הובטח עתידם וביטחונם של הרוב המכריע של הישראלים".

ייתכן, שיום אחד נקום בבוקר ונקרא שנחתם הסכם שלום עם הפלסטינים. השמינייה תיקרא לישיבה לילית חשאית, הממשלה תתכנס לישיבה מיוחדת, אהוד ברק ישבח את פקודו השומע לו, לימור לבנת תיזכר בהצבעה על ההתנתקות שבה תמכה "בלב קרוע", שלום שמחון יתוודה כי בעבר האמין שאין פרטנר אבל עכשיו קל לו בהרבה, ואביגדור ליברמן, בוגי יעלון ועוזי לנדאו יצביעו נגד.

זוהי המסקנה האופטימית שלי מעסקת שליט. גם אז ייכתבו תלי תלים של מלים על למה עכשיו, וגם אז יהיה חבל-חבל-חבל על כך שההסכם לא נחתם כבר לפני שנים, אף שהיה אפשר לחתום עליו כבר לפני שנים ולחסוך כל כך הרבה חיים, סבל, שנאה וכסף - אבל גם אז זה יהיה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ