בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקרים על בג"ץ

13תגובות

ההתקפה של ח"כ יריב לוין על בג"ץ ("יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין: בג"ץ מסכן את יכולת קיומנו", מאת יהונתן ליס, "הארץ", 12.10) מסוכנת לא רק בגלל הלשון הבוטה שנקט ולא רק בגלל העובדה המדהימה שלוין, יו"ר ועדת הכנסת, מצהיר שהוא "בהחלט מערער על הלגיטימיות של ההחלטות שמתקבלות בבית המשפט העליון". דבריו מסוכנים בעיקר משום שכל הנימוקים למתקפתו שלוחת הרסן על בג"ץ מופרכים לחלוטין ומשום שרוב קהל היעד שלו, שאינו בקי בעובדות, אינו יכול לדעת זאת.

ראשית, לוין קובע, ש"על בית המשפט העליון השתלטה קבוצת מיעוט שמאלנית קיצונית". די בסקירה מהירה של השופטים בעליון כדי להבין, עד כמה הם מייצגים מגוון רחב של זהויות (דתיים, מסורתיים, חילונים, נשים, גברים, יהודים וערבי) ושל השקפות עולם משפטיות וערכיות. זאת ועוד, לפני כשנתיים אכן השתלטה קבוצת מיעוט קיצונית על הוועדה לבחירת שופטים. לראשונה - ובאמצעות שבירת כללי המשחק שהיו נהוגים בכל כנסות ישראל - כל נציגי הממשלה והכנסת בוועדה באים מצד אחד של המפה הפוליטית, ללא מתן ייצוג לאופוזיציה הרעיונית בכנסת. אלא מאי, השתלטות זו של קבוצת מיעוט באה דווקא מהכיוון הימני הקיצוני והדתי.

שנית, לוין מביא את פסק הדין שאישר את תוכנית ההתנתקות אגב פיצוי המפונים כדוגמה לשמאלנות היתר של בג"ץ - וקובל על כך שבג"ץ לא מנע את הפינוי עצמו. בטיעון זה יש עירוב של חצאי אמת וסתירה פנימית. חצאי אמת - כי בג"ץ "השמאלני" לא אישר את תוכנית ההתנתקות כולה, אלא קבע שהפיצוי שהכנסת פסקה למפונים נמוך מדי וכפה עליה להגדילו, אגב ביטול חוק שלה. סתירה פנימית - כי לוין, המותח ביקורת על התערבות היתר "הלא דמוקרטית" של בג"ץ בחוקי הכנסת, נוזף בבג"ץ על שלא ביטל את תוכנית ההתנתקות, שהיא עצמה התקבלה בחוק של הכנסת ואף זכתה לתמיכת רוב הציבור.

שלישית, לוין טוען, שפסיקות בג"ץ בנושאי דת ומדינה "רחוקות מאוד מהתפישה של מרבית הציבור בישראל, שנוטה לגישה מסורתית". לוין אינו מודע כנראה למחקר שערכו מרגית כהן, אלי לינדר ומרדכי קרמניצר ב-2003, שמצא כי דווקא בנושאי דת ומדינה בג"ץ מראה רתיעה מלהתערב בהחלטות פרו-דתיות של המחוקק והרשות המבצעת.

זאת ועוד, במקרים רבים בג"ץ חושש לשקף את עמדת הרוב בנושאים שונים, עמדה שהיא ליברלית-חילונית דווקא, וכל זאת, בין היתר, מפחד תגובת הנגד של המחוקק והממשלה. סקרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות הראו, שרוב הציבור תומך בהפרדת הדת מהמדינה (55%), בנישואים אזרחיים (62%), בחיוב החרדים ללמוד את מקצועות הליבה, בקיצוץ התקציבים למוסדות תורניים ולמשפחות מרובות ילדים (80%), בביטול המונופול האורתודוקסי על הגיור בישראל (60%) ועוד. אבל עובדות לחוד ולוין לחוד.

לבסוף, לוין קובע, שהירידה באמון הציבור בבית המשפט העליון נובעת מכך שבית המשפט נוטה לאמץ עמדות שאינן משקפות את דעות רוב הציבור. האמת שונה. נדמה, שהירידה באמון הציבור בבית המשפט נובעת בעיקרה מהביקורת השקרית, הלא מבוססת והפרועה שנמתחת עליו על ידי לוין ורבים ורעים לפניו.

מדובר במציאות צינית ועצובה. בתחילה הפוליטיקאים תוקפים את בג"ץ ושוללים את הלגיטימיות שלו, תוך כדי שימוש בשקרים וחצאי אמיתות שהציבור אינו מסוגל לזהותם. כתוצאה, אמון הציבור בבית המשפט יורד. לבסוף, מגיעים אותם פוליטיקאים ממש - או ממשיכי דרכם - וטוענים, שירידת האמון בבית המשפט מוכיחה, שבית המשפט נוטה לאמץ עמדות שאינן משקפות את דעות רוב הציבור. לשקר אולי אין רגליים, אבל נדמה שיש לו ייצוג הולם בכנסת.

ד"ר נחושתן מלמד בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל

תצלום: תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו