בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על ספרי החשבונות

54תגובות

האם באמת יש מי שחושב שאפשר לכונן שלום בעוד אלפי אסירים פלסטינים נמקים בכלא? בזמנו, ההתעקשות, אחרי הנסיגה מלבנון, להשאיר עוד מזכרת משם, הביאה לחטיפתם של שלושת החיילים, וההתעקשות להשאיר עוד אסירים, בעת המו"מ להחלפתם, הביאה לעוד חטיפה ולמלחמה. אם במאי 2000 היו נסגרים כל ספיחי המלחמה הארורה בלבנון, חייהם של אלפים היו נחסכים.

צר לי שבימי חג אלה, כשפעמוני החופש מצלצלים בהרבה לבבות בשני הצדדים, אני נאלץ לדון בשאלות אלה. אבל השפתיים הקפוצות של פרשנים וביטחוניסטים מיוסרים - שעולמם חרב עליהם בכל פעם שיש פשרה בין שני העמים, ותחזיות האיוב שלהם מעצימות את יגונם של המשפחות השכולות ומלבות את רגשות הנקם בציבור - אינן מותירות לי ברירה.

שוב מונף הדגל הבלוי מרוב שימוש ציני של "דם על הידיים". כאילו עשרות אלפי הפלסטינים שנספו במסלולי הסכסוך הנורא, אין להם רוצחים שידיהם מגואלות בדם. ובכן, רבותי, במלחמה רצוי שלא תהיה הרוג פלסטיני, כי לעולם לא יהיה לך רוצח. ולא פחות מזה, רצוי שלא תהיה הרוג ישראלי, משום שרודפי דמך האובססיביים עוד ימיטו אסונות על האזור, ובין היתר על עמך.

מה יעשו הפלסטינים שאין להם את הלוקסוס הזה שנקרא "סגירת חשבון" עם רוצחי בניהם? לפלסטינים, בניגוד לישראלים, אין מסתערבים שישלפו רוצחים ממיטותיהם, אין להם חוקרים, מדובבים ומשפטנים. אפילו בתי סוהר אין להם. אז מי יסגור חשבון, למשל, עם רוצחי 1,211 ילדים שנספו באינתיפאדה השנייה; מי יסגור את החשבון עם רוצחי בנותיו של עז א-דין אבו אל-עייש בעזה? ובשביל מה להרחיק! מי יסגור חשבון עם רוצחיו של אסיל עאסלה מעראבה, אזרח המדינה, שנרצח במטע הזיתים בכפרו באוקטובר 2000?

המשורר טאהא מוחמד אמר על הפלסטיני כי "זכויותיו הן גרגר מלח שנפל לאוקיינוס". אם ללוי אשכול בזמנו היה פנקס פתוח ויד רושמת, הרי לפלסטינים יש כרך עב כרס. ואם מדברים על סגירת חשבון, האם לא ראוי לסגור חשבון גם עם נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש, שיצא למלחמה בעיראק, על עשרות אלפי הרוגיה, בתואנה שקרית? ולפני זה, האם לא ראוי לסגור חשבון עם שר החוץ האמריקאי אז, קולין פאוול, שנפנף ב"הוכחות" בפני כל העולם באו"ם, ש"הוכיחו" שיש בעיראק נשק להשמדה המונית, שלא נמצא עד היום?

בינתיים, כשיצר הנקמה מבצבץ מכל מרקע טלוויזיה, נא להתכונן לעסקה הבאה: לשמור מכל משמר על האוצר הלאומי - האסירים הפלסטינים - שהצטמק אחרי הדילול האכזרי האחרון. ובנוסף, לשמור על כל חייל שלא ייפול בשבי, וגם לשמור על השומרים. ולחכות לסיבוב הבא של כיפוף ידיים.

כך לא עושים שלום. מזמן הגיע הזמן להחליף את הדיסקט. להכיר בעובדה שנקמה אינה מוסרית וגם אינה משתלמת, שכן היא נשק מסוכן גם למי שמפעיל אותו. לשם שינוי כדאי להכיר יצור שונה ויפה פנים שנקרא פיוס, שהוא גשר של תקווה מעל נהרות הדם; להכיר שגם באויב, ערבי או יהודי, פועם לב אנושי, ושגם לאויב יש בנים שמחכים ואמא שדואגת, כדברי אותו טאהא מוחמד עלי. והעיקר להפנים שהמרחק בין נקמה לפיוס הוא המרחק שבין מלחמה לשלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו