בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה חייבת להימשך

7תגובות

כשבועיים לאחר אישור דו"ח טרכטנברג בממשלה והאימוץ הנלהב שלו בעיתונות הכלכלית הליברלית, ניצבת תנועת המחאה החברתית בפני אתגר לא פשוט. נשמעות טענות שהמחאה כבר ניצחה, בכך שהיא שינתה לתמיד את התודעה הציבורית. אך האם באמת השפה השתנתה? האם הסוציאל-דמוקרטיה היתה לקונסנסוס החדש? קריאה בדו"ח טרכטנברג ובעמדות תומכיו בתקשורת מלמדת שהאופטימיות היתה מוקדמת מדי.

העקרונות והמושגים שהמחאה ביקשה להנחיל - הצבת גבולות להפרטה, סולידריות, מדינת רווחה, שלילת ההעסקה הקבלנית, עידוד העבודה המאורגנת ושיקום המגזר הציבורי - אינם העקרונות והמושגים של טרכטנברג. קל להתבלבל כשקוראים את הדו"ח, הלהט והעדכנות שלו מטעים. זהו מסמך מרשים, רציני, אפילו מרחיק לכת בגבולות המנדט שלו - אבל סוציאל-דמוקרטיה זה לא. בסופו של דבר, דו"ח טרכטנברג מבטא ניסוח רעיוני נאור יותר של הסדר הכלכלי-חברתי הליברלי. אם בנימין נתניהו הוא מסיבת התה, מנואל טרכטנברג הוא מילטון פרידמן, פחות או יותר.

המחלוקת בין ההשקפה הקפיטליסטית-ליברלית להשקפה הסוציאל-דמוקרטית עמוקה וכוללת. היא מתחילה בערכי יסוד שונים ובתפישה שונה של דמות החברה הרצויה והיחסים הנכונים בין האינדיבידואל לכלל. טרכטנברג מגדיר צדק חברתי כ"הלימה בין התנהגות, תרומה ומאמץ של הפרט לבין התגמול שהוא מקבל", ומונה שלושה מרכיבים שמכוננים חברה צודקת: "שוויון הזדמנויות, כללי תחרות הוגנים וביטחון בסיסי". זוהי הבנה שמרנית של מושג הצדק. סוציאל-דמוקרטים יגדירו צדק אחרת: לא רק שוויון הזדמנויות אלא חתירה פעילה ליותר שוויון ממשי; לא רק תחרות הוגנת אלא זכויות חברתיות לכל; לא רק ביטחון בסיסי לחלשים אלא רשת ביטחון אוניוורסלית חזקה.

המחלוקת מתחילה בערכים, וממשיכה בזיהוי ליבת המשבר החברתי ובסוג הפתרונות המוצעים. הדגשים שונים, הדחיפויות שונות. טרכטנברג מאבחן את שורשי המשבר ב"יוקר המחייה, תחושת אי צדק בשל התעשרותם של מעטים על חשבוננו וניכור ממוסדות המדינה". סוציאל-דמוקרטים מאמינים, שליבת המשבר היא נסיגת המדינה ממחויבותה כלפי הפרט, המתבטאת בשחיקת השירותים החברתיים, הפרטה משולחת רסן ופגיעה בכושר המיקוח של העובדים. טרכטנברג מאשים במצבנו בעיקר את האחראים לריכוזיות, הטייקונים והרגולטורים שכשלו. הסוציאל-דמוקרטים שמים את האצבע בעיקר על המדיניות המכוונת של האוצר.

מכאן נגזרים הפתרונות. מכיוון שטרכטנברג חושב שלב הבעיה הוא "כללי משחק" שאינם הוגנים, המלצותיו מתרכזות בהגברת התחרותיות, בהורדת מחירי המוצרים ובתוספות לחינוך ולגני ילדים, שיעודדו יציאה לעבודה. לא יהיה שינוי משמעותי במעורבות הממשלה בדיור. השוק יעשה את שלו, או שלא. אין מחשבות שניות על המשך מדיניות ההפרטה, על האי שוויון המזעזע שיצרה ההפרטה בחינוך, בבריאות וברווחה או על ההעסקה של מאות אלפי בני אדם דרך קבלנים. הרי לא מדובר פה בקומוניסטים. אין גם אמירה ברורה בנושא המיסוי, במסגרת התקציב המקודשת לא נוגעים, ואת טירוף ההתנחלויות הס מלהזכיר. בוועדה כבר הצהירו, ש"רוב הדרישות הצודקות של המחאה לא ייענו".

ובכן, אם הדרישות צודקות והן לא ייענו, המחאה חייבת להימשך. דו"ח טרכטנברג הוא רגע המבחן שלה ושל הפוליטיקה הסוציאל-דמוקרטית, שחייבת להתוות חלופה ברורה לפני הציבור, גם במחיר של פרידה מחלק מן האנשים שמילאו את הכיכרות. הימין הכלכלי של טרכטנברג ושל העיתונות הכלכלית הליברלית הוא ערכי ולא חזירי, בר פלוגתא ראוי ומאתגר. לא יהיה פשוט להתווכח אתו. חובה להתווכח אתו.

הכותב הוא מנהל תוכנית פולי-תקווה למנהיגות סוציאל-דמוקרטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו