בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם העדר

תגובות

עדר אנושי הוא תמיד עדר מהופנט והומוגני, חסר יכולת לשאול, להיות עצמאי. בחסות הפניקה אפשר לעשות בשמו כמעט הכל. העניין ידוע לכל מי שמתפרנסים מעדרים - ימין, וגם שמאל. העדר משפיע על עצמו אהבה, ההופכת לשנאה אלימה כלפי זולתו. לפעמים המסלול הפוך. לעת מלחמה - תחילה אש ועופרת וברקע "יצאנו אט".

מרגע שהתמסדה השמחה על שחרור גלעד שליט, הפך כל מה שהפריע לאהבת העדר לעצמו - למגונה. הטלוויזיה המצרית, למשל, העזה לראיין את השבוי וספגה מיד גינויים מאהוד יערי, המתנזר, כידוע, מראיונות עם אסירים מעונים. לכן היה גם ברור שהטלוויזיה שלנו לא תציג את שמחת הפלסטינים המשתחררים, בגלל הדם על ידיהם. תאמרו: אותם עורכים שהצדיקו את "עופרת יצוקה", עם המון דם על הידיים, הנעליים, הפנים? נו, בשביל זה צריך עדר: להפוך את ההמון לגיבור שהוא קורבן, לחסר כוח שהוא כל-יכול. העצמה קוראים לזה לפעמים, אספסוף היסטרי קוראים לזה בדרך כלל.

נורא מכל, שאין לך עדר שאהבתו העצמית אינה זקוקה לשעיר לעזאזל. הוא יכול להיות אדם ממשי, מועמר קדאפי למשל, והוא יכול להיות סמל, אחמד טיבי. רוב העדר הלאומי שלנו אינו אוהד כדורגל. שם יש תמיד שעירים לעזאזל. אבל רוב העדר הלאומי שלנו בהחלט היה שמח להפר את ה"עסקה" - להחזיר את גלעד הביתה, ולהמשיך ולהחזיק ביתרת האסירים בכספות המגודרות שלנו - עופר, דאמון, תל מונד, נפחא, וכו'. המסר הזה עלה כמעט מכל דיון על "התנאים הקשים שנכפו עלינו".

ואז, הזדמנות נקרתה לרשויות האכיפה של כפר סבא: להתנקם באזרחים פלסטינים על "העסקה שנכפתה". בחסות הזלזול של התקשורת בשלטון החוק, כאשר מדובר בערבים, ובחסות שנות הכנה של "ישראל ביתנו", נמצאו עצירים, שעירים לעזאזל, שיהיו אולי אסירים.

ב-20 באוקטובר נערכה הפגנה מול כלא השרון, במחאה על כך ששתי אסירות, אזרחיות ישראל, "נשכחו" בהחלפת השבויים ולא שוחררו. לא היו שם 40 מפגינים, ולא נואם, כדי להיזקק לרישיון. לא היה זה על הכביש הראשי, אלא על כביש גישה שולי לכלא. לא היו עוברים ושבים. היה רק כלא מגודר ומבוטן, שאסירי מחשכיו לא יכלו לשמוע את ההפגנה, כי למפגינים לא היה אפילו מגאפון. המשטרה עצרה 14 מהם: כל מי שלא הספיק להגיע לאוטובוס, נעצר, ועכשיו הוא חשוד ב"הסתה למעשה טרור". מאז, החל מסלול מתיש ודומם. איש לא טרח לסקר את הפארסה.

הנה הפרטים: כדי להאריך מעצר, בניגוד למה שלומדים בבתי הספר למשפט, צריך עוד תנאי, שאותו ממהרת הגזענות הממוסדת להעניק למשטרה - שופטים שונאי ערבים. המשטרה מודיעה שהמפגינים "מסוכנים לציבור" (חשודים ב"הסתה לטרור"), כיוון שמישהו מהם אולי צעק "לחטוף עוד חיילים". הנה טיבה של הפניקה ההיסטרית כמו שהיא מתרחשת כקומדיה בבית המשפט, אחרי שהמשטרה מקבלת הוראות מלמעלה. על פי הנרטיב הזה, חמאס בעזה, או מחתרת כלשהי, הקשיבו למפגינים, ועכשיו, אחרי שמישהו מהם צעק "לחטוף עוד חיילים", גמלה ההחלטה בלבו לחטוף עוד חיילים, אחרת היה העם הפלסטיני מסתפק בשחרור האלף שקיבל מבנימין נתניהו ומנמנם עד קץ הימים.

חמור מהטיפשות המופלגת של המשטרה ובית המשפט (המתעקשים להוסיף לכספות עוד אסירים), שבבית המשפט נשמעו משפטים נוסח "הם חיים על חשבון המדינה". הרי לא היו אומרים זאת על יהודים. ולו המפגינים היו יהודים, היה השופט לועג לטענת המשטרה על "מסוכנות", או "שיבוש הליכי משפט" ומשחררם הביתה.

לא, אין זו רק תוצאה של תחושת האין-אונות נוכח עסקת שליט. הגזענות הליברמנית פורטת בדייקנות של קופידון על מיתר אחד: לערבים אסור להפגין כי אנחנו חזקים ואנחנו בסכנה. ההיסטריה של משק כנפי ההיסטוריה.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו