לנוכח איום טילי הכתף

ראובן פדהצור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ראובן פדהצור

אחת התעלומות הגדולות ביותר בתחום הפעילות הטרוריסטית הבינלאומית היא השאלה מדוע לא עושים ארגוני הטרור, דוגמת אל-קאעדה, שימוש בטילי כתף להפלת מטוסי נוסעים. השימוש האחרון בטילים כאלה נעשה, כאשר שוגרו שני טילים מדגם סטרלה (7-SA) אל עבר מטוס בואינג 757 של ארקיע במומבסה שבקניה, ב-28 בנובמבר 2002. זה מפתיע משום שאלפי טילי כתף נעלמו מהמאגרים של צבאותיהן של מדינות שהיו מעורבות בלחימה, או נמסרו על ידי מדינות לארגוני טרור, ועד היום אין איש יודע מי מחזיק בהם. כך, למשל, לאחר הפלישה האמריקאית לאפגניסטאן התגלו במערות הטאליבן טילי כתף מהדגמים סטרלה הרוסי וה-Blowpipe תוצרת בריטניה.

בשנות ה-80 סיפקו האמריקאים טילי כתף מתקדמים מדגם סטינגר למוג'אהידין באפגניסטאן, שנלחמו בסובייטיים. חלק ניכר מהטילים האלה נותרו בידי המוג'אהידין, שרבים מהם הצטרפו לאל-קאעדה. בבזארים לא מעטים במרכז אסיה עומד מחירו של טיל סטרלה על 5,000 דולר בלבד ונראה שאין מחסור בסחורה. התפרקות צבאו של קדאפי בלוב עלולה להגדיל עוד את מאגר טילי הכתף שיגיע אל ארגוני טרור.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

התמיהה אף גוברת כאשר מבינים שהפעלתם של טילי הכתף קלה ואינה מצריכה הכשרה מסובכת. טיל דוגמת סטרלה שוקל כ-10 ק"ג, ואפשר להסתירו בקלות במכונית או בתיק גולף. טווחו הוא כחמישה ק"מ, כך שאפשר לשגרו מחלון בית, הרחק ממסלול ההמראה והנחיתה, דבר המקשה מאוד על מאמצי הסיכול.

מפתיעה מכל היא תגובתן לאיום טילי הכתף של מדינות המערב, שמטוסיהן מהווים מטרה מועדפת על ארגוני הטרור. התעלמות כמעט מוחלטת. עוצמים את העיניים, בתקווה שלא יקרה דבר. נעשים אמנם ניסיונות לאתר טילים שנעלמו ולרכוש אחרים באמצעות אנשי קש, אך כך לא יסוכל האיום.

החדשות הטובות הן שבמדינה אחת כן מתייחסים לאיום ברצינות ואף עומדים בפני השלמת פיתוח והתקנת מערכת שתעניק למטוסים הגנה יעילה. ביולי 2009, אמנם באיחור רב, החליטה ממשלת ישראל לאשר את ההקצאה הכספית, כ-400 מיליון שקלים, לפיתוח מערכת הגנה אקטיווית שתותקן במטוסיהן של חברות התעופה הישראליות. פיתוח המערכת, המכונה "מגן רקיע", מתבצע על ידי אל-אופ ועל פי התחזית בעוד כשנה וחצי תותקן מערכת ראשונה במטוס ישראלי.

זו מערכת המותקנת במכל, שאפשר לחברו לגחון המטוס בתוך 30 דקות. היא אוטומטית לגמרי. ארבעה גלאים אלקטרו-אופטיים מזהים את שיגור הטיל, מעבירים את המידע אל המערכת, וכאשר הטיל התוקף מגיע לטווח הרלוונטי נורית לעברו קרן לייזר שמסיטה אותו ממסלולו.

אך בעוד שתהליך הפיתוח מתקדם במהירות ובהצלחה החל, באופן לא מפתיע, ויכוח לוהט בין האוצר לאל-על בשאלה מי יממן את רכישת המערכות, את תחזוקתן ואת תפעולן. מחירה של כל מערכת יגיע לכמיליון דולר והיא גם תגדיל את תצרוכת הדלק בכל טיסה בכאחוז אחד. סכומים לא משמעותיים בעבור המדינה, אך באוצר ביקשו, כמובן, להטיל את העלות על חברות התעופה.

בסופו של דבר, לאחר חודשים ארוכים של התכתשות, החליט הקבינט הביטחוני שהמדינה תישא בכל ההוצאות. כך נסללה הדרך להפיכת צי מטוסי הנוסעים הישראלי ליחיד בעולם שיהיה מוגן מול האיום המתעצם של טילי כתף.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ