בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניפגש בכיכר?

89תגובות

מחרתיים, במוצאי שבת, עומדת לפני הישראלים האפשרות לבלות עוד ערב סתיו שקט בבתיהם. בטלוויזיה ידווחו על ההפגנה שתתקיים באותה שעה בכיכר העיר, חברה לאומדן קהל תדווח על המספר הזעום של המפגינים, ומגישי החדשות יפטירו במנוד ראש: זו לא הפגנת המיליון שהכרנו, גם לא חצי מיליון - המחאה מתה.

אחר כך יוכלו הישראלים להתפנות להבלי הטלוויזיה. נזכיר להם, כשירות לציבור, את לוח המשדרים במוצ"ש: "שלוש" ("שלוש נשים יוצאות במסע משותף לחפש אהבה"), "משחק החתונות" ("חתן וכלה יוצאים למסע משימות מצחיק, מרגש, מלחיץ ומטורף"), ו"מה נסגר עם רועי בר נתן", בשידור חוזר. ומה נסגר עם המחאה? היא כבר לא מעניינת. תם הקסם, פג הכישוף, פסה הרוח.

מטח הגשם אתמול היה קצר, אבל כזה ששוטף הכל; גם הימים שקדמו לו האפירו, זה הסתיו עם הענן (ועם הרוח המייבב). והקיץ? שכוח נשכח מלב. שכחנו שלרגע היתה כאן מחאה, שכחנו שלרגע הפציעה כאן התקווה. די היה בשמחת הבן האובד ששב לחיק משפחתו, ביחד עם תוגת החגים, השמים שהתקדרו והשנה החדשה שהחלה, כדי לשטוף הכל. אבל רגע לפני שהכל נשטף, נשכח כלא היה, עומד מחרתיים המבחן הגדול של המחאה החברתית בישראל, מבחנה הקשה ביותר עד כה.

מתכננים לצאת להפגין או לראות את המחאה בטלוויזיה? דברו על זה בפייסבוק

קל היה לקהול קהלים עם רוח גבית, אוהדת וסוחפת, של התקשורת ועם שלמה ארצי ואיל גולן על הבמה, חינם אין כסף. קשה לאין שיעור לקהול עכשיו קהלים, כשהתקשורת וגולן כבר נמצאים מזמן במקום אחר, כמותם גם איציק שמולי. ועדת טרכטנברג הצליחה, בדיוק כפי שציפו שתעשה, למוסס את המחאה, ושוחרי רעתה עתירי העוצמה הצליחו לגמדה ואפילו להגחיכה. די היה להתבונן שלשום במה שנותר: דפני ליף מבכה את מר גורלה עם ניצולת שואה במסיבת עיתונאים הזויה בכיכר רבין.

במדינה שבה "מוסד" הוא בית קפה בן שנתיים, והזיכרון הציבורי מחזיק מעמד בה כנצח של פרפר, זה הזמן להזכיר נשכחות: מחאת הקיץ האחרון היתה המחאה הכי מרשימה בתולדות ישראל. היא לא רק הוציאה המונים לרחובות, היא גם רשמה, בחודשי חייה הקצרצרים, הישגים לא מבוטלים. היא לימדה את הישראלים שיש בכוחם לחולל שינוי ושיננה באוזניהם שפה חדשה, לא מוכרת, שפת החברה האזרחית. מהפכה נהפכה לפתע למלה לא גסה, כמותה גם סוציאליזם; המחירים ירדו והתודעה עלתה, העשירים נכלמו, הפוליטיקאים התגמדו, והגנרלים הרגישו מכה קלה בכנפם. כל זה קרה גם קרה, ולא מזמן.

המחאה הצליחה והמחאה נכשלה: היא הצליחה להפיח רוח חדשה ונכשלה להפיח אורך רוח. קיץ אחד של אושר, כמו קיצי ילדותנו, אשליה מתוקה שעכשיו אומרת להתפוגג, כבועת סבון. עשירי הארץ כבר חוזרים לראוותנותם, שלרגע התביישו בה, בחינגת בר מצווה ב"סגנון הארי פוטר" בנמל, וסדרת טלוויזיה ששוב סוגדת ל"מעושרות", כאילו לא היה קיץ. המחירים שוב עולים, חשמל, דלק, מה לא, גם תוספת חינם של 10% לקרטון חלב נחשבת ל"מתנה" שתילקח בחזרה. העצם שנזרקה לרגע להמונים מושבת לבעליה הלא חוקיים. הסדר החדש והטוב חוזר להיות הסדר הישן והרע של הדברים.

זהו לכן רגע המבחן העליון, שעלול גם להיות האחרון, לא רק של המחאה, אלא של החברה. אם מחרתיים יעדיפו הישראלים את "משחק החתונה", כי אז נדע שלא היו הדברים מעולם. שהמחאה לא היתה מחאה, שהמהפכה לא היתה מהפכה. אם הם יישארו בבית, כי אז נדע שהם אינם ראויים לשינוי, לשום שינוי; הם אינם זכאים למהפכה, לשום מהפכה; טוב להם במה שיש, ובעיקר במה שאין. אם בזמן שהעולם המערבי מתכנס לאוהלי המחאה שלו שבים הישראלים לכורסת הטלוויזיה שלהם, נדע: ישראל לא רוצה שינוי, לישראלים לא מגיע שינוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו