דיכאון לאחר שחרור

נרי ליבנה
נרי ליבנה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נרי ליבנה
נרי ליבנה

מדובר בתופעה ידועה: בין 10% ל-30% מהיולדות יחוו "דיכאון לאחר לידה". לרקע הפיסיולוגי של התופעה, שיבוש הורמונלי, מצטרפים הגורמים הפסיכולוגיים, הנעוצים בצורך של האם לוותר על האוטונומיה שלה ולהעמיד את טובת הרך החסר ישע בראש צרכיה, הדאגה שמא לא תוכל לעמוד בכך, המחסור בשעות שינה, וגם תחושת הריקנות לאחר תשעת החודשים של מאבק על היעד, שהסתיים במופע הדרמטי של הניצחון - הבאת אדם חדש לעולם.

הימים שחלפו מאז שוחרר גלעד שליט משביו מלמדים, שיש גם דיכאון שלאחר שחרור מהשבי. אלא שהפעם מדובר בדיכאון קבוצתי, מעין דיכאון לאחר לידה לאומי. הדיכאון הזה הוא תולדה של העובדה, שרבים בינינו האמינו שאנחות ההזדהות עם הסבל של גלעד ובני משפחתו, ביקורים באוהל התמיכה או חתימה על עצומות, הפכו את גלעד לילד של כולנו; והנה עכשיו, לאחר שילדנו אותו מחדש כבן חורין, מאיימת עלינו תחושת הריקנות.

הסימפטומים לתחושה זו ניכרים לעין - החל באלפים המגיעים באוטובוסים למצפה הילה כדי לראות במו עיניהם את הרך הנולד, עבור בשמעון פרס, שלא היה יכול לסבול את המחשבה שלא יזכה גם הוא לתצלום עם שליט, ולכן בא למצפה הילה כדי לומר לילד ולהוריו הביולוגיים עד כמה חשוב עכשיו להקפיד על פרטיותו, וכלה בציפי לבני, ראש האופוזיציה, שרק עכשיו, לאחר שיצא סוף סוף ובאיחור רב משביו, היא מתנגדת בדיעבד לעסקה שהובילה לשחרורו. משל היא אם השוקלת להחזיר את הילד לבית החולים לאחר שנמלכה בדעתה וגילתה שאחריות לילד איננה רעיון טוב.

הדיכאון מורגש גם בכלי התקשורת. תוך כדי חיפוש נושא חדש למילוי החלל שנוצר - לאחר שהסיקור ההיסטרי מרגע היוודע דבר השחרור ועד לרגעים אלה ממש מיצה את ליטרת הבשר שהתקשורת משוכנעת שמשפחת שליט חייבת לה - מתנהלת התחרות על הזכייה בראיון הראשון.

אבל יותר מהדיכאון שלאחר השבי מדאיגים הפתרונות האפשריים שהממשלה ובעיקר ראש הממשלה, הקשוב כידוע לרחשי לב העם, ייאלצו להמציא ממוחם הקודח כדי להמציא לנו עיסוק חדש שילכד אותנו כעם. אפשר כמובן להחליט על צעדים שישפרו את איכות חיינו ואת יחסינו עם העולם - פתיחה במשא ומתן עם החמאס על שלום מיידי, ביטול בדיעבד של ההיתרים שניתנו לבנייה בגילה והפסקת כל הבנייה בשטחים, טיפול דחוף ורציני בקריסת הרפואה הציבורית ובחוסר הצדק החברתי, צעדים אמיצים נגד השתלטות המתחרד"לים והכפייה הדתית.

אלא שאף לא אחת מפעולות אלה לא תתקבל בממשלה שהוא עומד בראשה, ולכן לא תציב את בנימין נתניהו במעמד של גיבור-על שיש לו עדיין כפודה שבויים. גם הולדת תינוק חדש בסגנון משפחת סרקוזי-ברוני, או גירושין, אינם באים בחשבון כנראה. החשש הוא, שאת נפילת האדרנלין המתרחשת בתום הלידה ינסה ראש הממשלה לתקן על ידי הכרזת מלחמה. בהנחה (אופטימית), שיש בממשלה די אנשים המבינים את הסכנה שבפתרון כזה, כדאי אולי להמליץ לממשלה במקום להמריץ את העם, לעודד את רוחו על ידי טשטוש קל, חלוקת אופיום, כלומר גראס רפואי, להמונים. שאם לא כן, אם נישאר צלולים, אנו עלולים עוד לחזור בהמונינו למחאה החברתית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ