בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התקווה הלבנה הגדולה

100תגובות

דפני ליף הרסה את ציפי לבני. לא זאת היתה הכוונה, לא זאת היתה המטרה. כאשר תריסר צעירות וצעירים הציבו אוהלים בשדרות רוטשילד באמצע יולי, הם לא חשבו כלל על יו"ר קדימה. כאשר מאות אלפים צעדו ברחובות במוצאי השבתות של הקיץ, הם לא הניפו שלטים "הלאה קדימה". אבל החיים משעשעים. יש להם הומור נבזי משלהם. המחאה החברתית העלתה את שלי יחימוביץ'. שלי יחימוביץ' הפילה את ציפי לבני. הדינמיקה יחימוביץ'-לבני העצימה את בנימין נתניהו: היא הותירה אותו ללא יריב של ממש המסוגל לערער על מעמדו ולהציב חלופה. כך, מעשן הסיגרים שנגדו יצא הזעם, יצא נשכר מהזעם. במקום שדפני תהרוס את ביבי, היא בנתה את ביבי. במקום שהיא תמוטט את נוחי דנקנר, יצחק תשובה ושרי אריסון, היא מוטטה את ציפי לבני. התוצאה הפוליטית האירונית של מהפכת הקיץ היא פגיעה אנושה בראש האופוזיציה והפיכתו של ראש הממשלה למנהיג לאומי חזק.

לבני סייעה לליף להרוס את לבני. במאה הימים האחרונים היא עשתה שלוש טעויות גדולות. הטעות הראשונה היתה לעמוד מנגד בזמן שמהפכת רוטשילד התרחשה. לבני נותרה מנוכרת למהפכה. היא זכרה שמי שהביא אותה לפוליטיקה הוא אביגדור ליברמן, שהטיל עליה להפריט ככל יכולתה ברשות החברות הממשלתיות. היא זכרה שהיא אכן הפריטה והפריטה והפריטה. על כן, כאשר הציבור התקומם נגד אתוס ההפרטה היא נותרה צוננת וקרירה. בהיותה אדם הגון, נשארה נאמנה לדת ההפרטה ולקפיטליזם הריכוזי של קדימה. ואולם בכך לבני הוכיחה שאינה קשובה לקול העם ולרוח הזמן. היא לא אמרה דבר בעל ערך אל מול ההתרחשות החברתית החשובה ביותר שהתרחשה כאן אי פעם. במו ידיה לבני הפכה את עצמה לבלתי רלוונטית.

הטעות השנייה היתה לקרוא לנתניהו לתקוף את החמאס באוגוסט 2011, אחרי פיגוע הדמים בכביש הערבה. אם קריאתה של לבני היתה נענית, ישראל היתה יוצאת לעופרת יצוקה 2. חיילים היו הורגים ונהרגים בעזה בזמן שטילים היו נופלים בחולון. הברית השבירה עם מצרים היתה נשברת והקשרים הסבוכים עם טורקיה מסתבכים עוד יותר. הפעם מחנה השלום הבין את חומרת העניין. הוא לא השלים עם עמדותיה של מי שאותה העדיף על פני מרצ בבחירות של 2009. עד כאן. אפילו שמאלנים לא אוהבים לצאת עד כדי כך פראיירים. על כן, בשקט בשקט, השמאל הסיר מלבני את אדרת המגן שהוא יודע להניח על כתפי יקיריו. עדיין יש צמר גפן מאתרג סביב מנהיגת קדימה, אך הוא אינו כתמול שלום. הטפלון נשרט. התקווה הלבנה הגדולה אינה לבנה ואינה גדולה כשהיתה.

הטעות השלישית היתה גלעד שליט. עמדתה של לבני בעניין שליט מנומקת ואמיצה. אם היתה מתייצבת בפני הציבור ואומרת את דעתה, רבים היו מעריכים ומכבדים אותה. אבל לבני שתקה לפני העסקה ותקפה אחרי העסקה. כך יצאה קירחת מכאן ומכאן. מצד אחד היא נתפשת כחסרת לב ומצד שני כחסרת אומץ לב. אין יותר חיבה, אין יותר הערכה, אין יותר אהדה. הסקרים בצלילה. ציפורה הרוסה.

ישראל היא ארץ הקאמבק. יכול מאוד להיות שגם ללבני יהיה קאמבק. אבל בקדימה לא מחכים ומשחיזים סכינים. כאשר יו"ר המפלגה לא נהנית עוד מחסדיה של מינה צמח, גם רבים מחברי המפלגה נזכרים שהם לא ממש חסידיה. על כן עולה כעת הדרישה להקדים את הבחירות הפנימיות. על כן גוברים סיכוייו של שאול מופז לנצח בבחירות הפנימיות. הכל עדיין פתוח אך המצב לא פשוט. לבני עדיין יכולה לטרוף את הקלפים באמצעות הצטרפות מאוחרת לנתניהו והקמתה של ממשלה ציונית מרכזית. היא גם יכולה לטרוף את הקלפים באמצעות ניעור מאוחר של קדימה והפיכתה לאופוזיציה אמיתית. אבל אם לא תציע בקרוב דרך חדשה ובשורה חדשה, היא תעמוד בפני איום בקנה מידה חדש. חלון ההזדמנויות שהעניקו לה שרון, התקשורת ואלת המזל, עומד להיסגר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו