לא ראויים לים המלח


צפריר רינת
צפריר רינת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
צפריר רינת
צפריר רינת

מעשה פלאים של ממש מתרחש לאחרונה לנגד עינינו. בני האדם הגרים מסביב לים המלח הצליחו בפחות ממאה שנים לייבש חלק גדול ממנו ולהפוך את חלקו הדרומי לאזור תעשייה. כעת הם מחזרים אחר שאר העולם כדי שיכיר בו כאחד משבעת פלאי עולם, בלא לתת ערבות או הבטחה כלשהי שהם מתכוונים להגן עליו טוב יותר בעתיד.


גורמי תיירות בישראל משקיעים לאחרונה מאמצים קדחתניים, לעודד את הציבור להצביע בעד זכיית ים המלח בתואר אחד משבעת פלאי עולם - במסגרת תחרות בינלאומית שאירגנה קרן שווייצית. גויסו לעניין גם ראש הממשלה ושריו, שהשתתפו לפני כמה חודשים בטקס הצבעה חגיגי סמוך לבתי המלון באזור. ישראל צירפה ליוזמה באופן רשמי גם את ירדן והרשות הפלסטינית.


ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

ים המלח בהחלט ראוי למעמד של אחד מפלאי עולם. מדובר בתופעה אקולוגית ונופית יוצאת דופן, והמורשת התרבותית וההיסטורית רק מוסיפה לייחודו. עם זאת ברור, שכיום ישראל וירדן הן מועמדות לא ראויות להמשיך ולשמור עליו גם בעתיד. מפלס ים המלח יורד בקצב של יותר ממטר בשנה, לאחר שהמים שזרמו אליו הופנו לשימוש בני אדם. כתוצאה מכך הוא הולך ונסוג, ומותיר מאחוריו שטחים שוממים שבהם נוצרים בולענים מסוכנים. שטחים נרחבים הסמוכים אליו מוסיפים לשמש כאתרי כרייה למפעלים בירדן ובישראל. בישראל המפעלים מעוניינים להרחיב את פעילותם ולשאוב עוד מים מהים לשם ניצול המינרלים. ואם לא די בכך, יש כוונה להרחיב שטחים חקלאיים בחלק הדרומי, צעד שיגרום נזק כבד למלחת סדום, מצורות הנוף האופייניות לאזור.


אין כיום תוכנית כוללת המוסכמת על שתי המדינות למציאת איזון בין צורכי האדם לשימור הים בעתיד. בישראל הוכנה באחרונה תוכנית מתאר הקובעת עקרונות לשימור האזור, אולם עדיין לא ברור באיזו מידה היא תוכל לצמצם את השפעות הפיתוח.


היבט נוסף, שאינו נוגע לשימור הנוף אלא לאופי ניהול האזור, הוא היות ישראל מדינה כובשת בחלק הצפוני של הים. ישראל הגישה את מועמדות ים המלח לתחרות פלאי העולם בשיתוף עם הרשות הפלסטינית וירדן. בפועל היא מנהלת את חלקו הצפוני של הים, הנמצא מעבר לקו הירוק, בלי לשתף את הפלסטינים ותוך שהיא מונעת מהם יכולת ליהנות במשותף ממשאבי האזור.


הכרזה על אזור כפלא עולמי, המתבססת רק על עברו המפואר, היא ריקה מתוכן. כדי שים המלח יהיה פלא שכזה גם בעתיד, המדינות והתושבים שמסביב לו צריכים לרסן את תאוות הפיתוח שלהם ולהפסיק לחמוד עוד חופים ושטחים, כדי להקים בהם עוד בתי מלון ובריכות תעשייתיות. עליהם לגבש מדיניות ארוכת טווח של פיתוח בר קיימא, הכוללת הגבלות על היקף הפיתוח וניצול כל דרך אפשרית לשיקום האזור.


פיתוח בר קיימא כזה יצטרך להתנהל על בסיס שוויוני, שבו מדינה פלסטינית עתידית תוכל ליהנות מנגישות לחופים הצפוניים של הים. יש שיגידו שמדובר בחזון אחרית הימים, אבל זה החזון היחיד שיוכל אולי לשנות את אחריתו של ים המלח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ