בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להציל את וילי


53תגובות

בדומה לסרט הפופולרי "להציל את וילי" הולך ונכתב תסריט ששמו הזמני "להציל את מחמוד עבאס". עקב "הניצחון" של החמאס, צה"ל ממליץ לחזק את אבו מאזן בשורת מחוות. מאמר המערכת של "הארץ" מציע לנתניהו להקשיב להמלצת הצבא, כאילו מגיע לאבו מאזן פיצוי על עסקת שחרור המחבלים הסיטונית שבה זכה החמאס. דב וייסגלס, יועץ לשעבר של אריק שרון גם ליחסים עם הערבים, כתב ב"ידיעות אחרונות", שצריך להציל את אבו מאזן שכן ההצלחה החמאסית היא "מכה איומה לרשות הפלסטינית".


אם להיות מקאבריים, מה שמשתמע מההצעות לפצות את אבו מאזן - זה שהוא לא הרג די יהודים ולא לקח די בני ערובה כדי לסחוט את דעת הקהל הישראלית, והעביר בכך את בכורת המאבק המזוין לחמאס.


אינני יודע אם מתפקידו של הצבא להציע הצעות שהן בתחום סמכותה של הממשלה. על כל פנים, אם היו המלצות כאלה בעבר - לא תמיד הן נגמרו טוב. אבו מאזן הוא ילד גדול, ויודע בדיוק מה הוא רוצה או לא רוצה. במידה מסוימת יש זהות אינטרסים בין מנהיגי ישראל לרשות הפלסטינית. בשני הצדדים שואפים באמת להגיע להסדר הבנוי על ויתורים, אך לא מתאמצים לתפוס את השור בקרניו. אבו מאזן חי טוב ברמאללה ונהנה מפגישות עם אישים ושליחים בינלאומיים. הוא לוקח אפילו את ביבי במספר הטיסות סביב העולם.


אילו היה אבו מאזן רוצה להקים את מדינת פלסטין "על אמת", הוא היה יכול לתפוס את ביבי במחויבותו בנאום בר־אילן הפרוגרמטי - שתי מדינות לשני עמים. עוד לפני עליית ביבי לשלטון ניהל אבו מאזן מו"מ הדוק עם אהוד אולמרט, ציפי לבני ואהוד ברק, ששאפו במפורש להסדר. גם אותם היה יכול לתפוס בהצעותיהם. במשך השנים שיחררו לו עצירים, סייעו לו לבנות כוח ביטחוני, עזרו לו לקבל כסף מאמריקה, הציעו לו חילופי שטחים. אך למרות האווירה הטובה בשיחות, הוא היה מר "לא".


אחד ממשתתפי השיחות אמר, שלמרות היותו סרבן לא קטן הוא היה לפחות נחמד כלא־פרטנר. שלא כמו יאסר ערפאת, שצעד אחרי הסכם אוסלו מאינתיפאדה לאינתיפאדה. ההצדקה למתן פרס נובל לשלום לערפאת דומה להצדקה למתן הפרס לאובמה. פרס על בועות אוויר. התירוץ שהשמיע ערפאת באוזני בני שיחו היה, שהוא כמייסד תנועת השחרור הפלסטינית, אינו יכול להסכים לכך שההיסטוריה תזכור אותו כמי שוויתר על פלסטין השלמה. זה אומר, שלא רק ישראל היא היעד, אלא גם ירדן. לא במקרה המלך חוסיין וגם יורשיו עמדו על כך שישראל ולא פלסטין תחזיק בבקעת הירדן במקרה של הסדר.


אבו מאזן, בסיוע סלאם פיאד, עשו משהו טוב למען תושבי הרשות: פתחו להם את התיאבון לחיות חיים בטוחים ונורמליים. כמו ביישוב בימי המדינה שבדרך. אך במקום להציב כל מיני תנאים ולשחק ברוגז כל שני וחמישי, היה אבו מאזן צריך לתפוס את ממשלת ישראל בהתחייבויותיה להסדר.


התרגיל של הרשות להשיג הכרה חד־צדדית באו"ם הוא לא רק נון־סטרטר לשלום, אלא מתכון למריבה מתמשכת, וגם מחזק טיפוסים כמו ליברמן והקיצונים בליכוד. המדינות האיסלאמיות, שסירבו להכיר במדינה פלסטינית ב–47' - הן היום רבות יותר וקיצוניות יותר והן שימיטו על הפלסטינים את האסון הבא.


אבו מאזן יכול לטעון שנתניהו לא באמת רוצה הסדר. בנייה בירושלים דווקא עכשיו אכן מעוררת חשדות. אך "ברוגז" או התפטרות שלו רק יקלו על הקיצונים כאן לטרפד הסדר.


אל תשים לב לכך שליברמן מכריז שהתפטרותך תהיה לברכה, הוא אפילו ישלח לך בונבוניירה. אל תיקח ברצינות את ההצעות שישראל תנהל מו"מ עם החמאס. אחרי השלמת שחרור כל המחבלים יתמקד החמאס בניסיון השתלטות על הרשות ויטרפד את כל הישגיך עד כה. זה לא האינטרס שלך ולא שלנו.


ברגע שאבו מאזן ירצה, באמת ירצה, אנחנו כאן להציל אותו מעצמו. מי שהפגין ברבבותיו למען הקוטג' והדיור יידע במאות אלפיו להפוך עולמות גם למען השלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו