בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צביעות אקדמית

35תגובות

מאז המהפכה להנגשת ההשכלה נפתחו בישראל עשרות מכללות ציבוריות ופרטיות. הקמתן מאז ועד היום מלווה בביקורת על רמתן ותרומתן למעמד ההשכלה בארץ - ביקורת ששיאה בטענות שהעלו דיקני הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות לפני כמה חודשים, ושחשוב לדון בהן כעת עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית.

דיקני הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות האשימו את המכללות בהורדת סף תנאי הקבלה, בסולם ציונים מנופח, בריבוי העתקות וברמה לשונית ירודה. המרצים במכללות יודעים שיש יסוד לטענות אלה, אבל הדיקנים התעלמו משלושה גורמים מכריעים שמעודדים את הרעות החולות הללו, וגם מהתרומה של פרופסורים מן האוניברסיטאות, כמותם, לקיומן.

מאז המהפכה להנגשת ההשכלה, נפתחו בישראל עשרות מכללות ציבוריות ופרטיות. הרמה האקדמית של כלל תוכניות הלימודים במכללות נבחנת באמות המידה המקובלות של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), המסמיכה ועדות בדיקה מקצועיות, שמעבירות את המלצותיהן לראשיה. המכללות הציבוריות נדרשות להציג לוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) היתכנות כלכלית. המכללות הפרטיות, הנסמכות על תרומות ועל שכר לימוד גבוה, מגישות מתווה עקרוני.

הצורך להתחשב בחופש העיסוק מונע מן המל"ג לווסת את מספר המחלקות הפרטיות הנפתחות בתחום מסוים - התחומים הנחשקים הם משפטים, מנהל עסקים ותקשורת. מאחר שעל המדינה אין מוטלת חובת תקצוב, היא מאפשרת תחרות המערערת את החוסן האקדמי של מוסדות קיימים, בעיקר אם שכר העבודה בהם כפוף להסכמי שכר קיבוציים.

המוסדות הפרטיים, המציעים שכר גבוה, שבתונים ומימון נסיעות לכנסים, משמשים גורם משיכה למרצים ולסטודנטים כאחד. המרצים, פרופסורים שצברו את מלוא הוותק באוניברסיטאות וחוקרים צעירים שלא נקלטו במוסדות המסורתיים, עושים לביתם במכללות. הסטודנטים מתרשמים מריבוי הפרופסורים בסגל המוסדות הפרטיים ומשלמים שכר לימוד גבוה פי שלושה מזה שקצבה הות"ת.

הפרופסורים המלינים על הרמה במכללות מצויים עתה בשיא כוחם והיו אמורים להעניקו למוסדות שטיפחו אותם. תחת זאת הם שמחים להצטרף אל המכללות הפרטיות, כדי לשפר את הכנסתם. הם, היושבים בוועדות המאשרות את פתיחת המחלקות המתחרות, מתעלמים מתרומתם להחלשת המערכת כולה. המכללות הציבוריות נהפכות לאחרונות בשרשרת המזון האקדמית, על אף שמהפכת המכללות נועדה בראש ובראשונה למענן ולמען אוכלוסיות הפריפריה.

אין להקל ראש בחשיבות של חופש העיסוק, אבל אין להתעלם משרשרת החירויות הנגזלות מאחרים בגין החלתו. סטודנטים שמקבלים סגל הוראה מדולדל או שנדרשים לשלם שכר לימוד מעבר לכוחם הם הצד השני של המטבע.

השאלה המקוממת הנוספת שמעוררת הצהרת הדיקנים נוגעת לפועלן של האוניברסיטאות עצמן. ב-15 השנים האחרונות פוחת מספר המתעניינים בלימודי מדעי החברה והרוח, שהיו מקור נוח למימון פקולטות יקרות יותר. הפתרון למילוי הקופה נמצא בהקמת תוכניות מנהלים יקרות, המבטיחות תואר שני בתוך שנה. תמורת אגרה מתאימה מוכנים המרצים החותרים לאיכות אקדמית להעלים עין, להוריד את הרף ולהסמיך את כל המשלמים.

כדי שטענות הדיקנים ייבחנו ברצינות, המערכת כולה חייבת להתגייס: להימנע מפתיחה מופרזת של מחלקות מקבילות, להעניק תנאים דומים לכלל החוקרים ולכפות על המוסדות לפקח בהתמדה על איכות ההוראה. הרידוד הוא חלק מן הרפיון שמאפיין את המערכת. הסברים צבועים אינם יכולים להסוותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו