בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההורים של חניבעל

9תגובות

כל פקודה צריכה אבא. כל פקודה באה ממקור סמכות, אתה מאמין שהוא רוצה בטובתך, אתה מוכן לציית לו כי אתה סומך עליו. "נוהל חניבעל" הוא פקודה יתומה, אין לו הורים ואין לו מפקדים. קיומו מוכחש ובכל זאת הוא כאן, מרחף כרוח רפאים שממאנת להסתלק. אפשר לפגוש בו בשיחות עם הורי חיילים מודאגים, אפשר לקרוא עליו באינטרנט, בכל מקום שיש בו חיילים הוא נוכח.

נוהל חניבעל לא כתוב בשום מקום, הוא תורה שבעל פה. משמעותו היא שעדיף חייל מת על פני חייל שבוי. הפירוש המעשי שלו הוא: אסור שחייל ייפול בשבי. חבריו, במקרה כזה, צריכים לירות בו. זה הנוהל, זאת הפקודה וכך צריך להבין אותה. רגע, רגע, עצור! אומרים לי, אתה ראית פקודה כזאת? מישהו בכלל ראה? הרי דובר צה"ל מכחיש את קיומה! הכתבים הצבאיים לא כותבים עליה! זאת לא פקודה, זאת המצאה!

לנוהל חניבעל אין אישור רשמי, גם ליכולת הגרעינית של ישראל אין, אז מה? הוא מחלחל מטה, הוא לא קיים על הנייר אלא בתודעה. אין ויכוח על כך שהנוהל איננו חוקי; יש ויכוח על מוסריותו. את הרעיון, לפני 25 שנה, הגה אלוף פיקוד הצפון דאז יוסי פלד (היום שר בממשלה), ועזרו לו בניסוח אל"מ יעקב עמידרור (היום ראש המטה לביטחון לאומי) ואל"מ גבי אשכנזי (היום מועמד לסוג של משיח פוליטי). כולם נמצאים היום בעמדות השפעה, כולם, יש להניח, יעדיפו חייל הרוג על פני חייל שבוי. ייתכן שהציבור כולו תומך נלהב בנוהל חניבעל (אלא אם כן מדובר, חלילה, בבן המשפחה).

בכתבה מאת שרה לייבוביץ דר במוסף "הארץ" ("דילמת השבוי", 20.5.03) מסביר פלד שהכוונה לא להרוג אלא לחלץ, ויעקב עמידרור אומר, ש"הצבא אמור לשמור על ביטחון המדינה בעדיפות ראשונה, ולא על חיי חייליו". אביו של חייל חטוף נחרד מהאפשרות ש"חייל מוציא להורג חבר שלו", ומי שהיה מפקד הגזרה בדרום לבנון הציע להשאיר את ההחלטה על דרך הפעולה ל"לוחם בשטח".

תמיד עוברת ההכרעה ללוחמים בשטח. שישברו הם את הראש, תמיד אפשר יהיה להאשים אותם בפרשנות שגויה. עם השנים התבגר הנוהל והקשיח אבל נשאר עמום. בכל פעם שעסקת שבויים מתבשלת הוא עולה, בכל פעם שחייל אחד מוחלף במאות מחבלים הוא מוצג כאלטרנטיבה אידיאלית. החמיצות שליוותה את עסקת שליט העלתה אותו שוב. חניבעל כהלכתו, אומרים בלחש, היה מונע מאתנו את כל הסמטוחה.

לסמטוחה העתידית אחראים זבולון אורלב, זאב אלקין ומירי רגב, שניסחו הצעת חוק ציונית ופטריוטית לעילא. הכנסת, על פי ההצעה, תהיה שותפה מלאה למו"מ על חילופי שבויים, שהעיקרון המנחה בו, צריך להיות: אחד תמורת אחד, חייל אחד מול מחבל אחד.

ההצעה שלהם היא מין חניבעל פוליטי, אבל מעידה גם על השתלבות במרחב. אוי, כמה שצחקנו על 72 הבתולות שממתינות לכל שאהיד. עכשיו גם לנו יהיו שאהידים. החוק של אלקין ושות' הוא גרסה עגמומית של גן העדן המוסלמי. אצלם מתים בהמתנה לתענוגות עילאיים, אצלנו ימותו בשמחה, כי ככה נחסוך מראש הממשלה שלנו מו"מ משפיל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו