בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך לרפואה שלמה

5תגובות

לא ניתן לדון במשבר הרפואה הציבורית בלי להתייחס להקשר הרחב שלו. אנו חיים בעידן של רודנות הממון ושלטון ה"אני", שמסממניו הבולטים הפרטה נרחבת ומהירה, מעבר למה שכלכלת השוק יכולה לווסת. כיום ברור לרובנו כי שוק חופשי נטול סייגים ומנגנוני בקרה ראויים, המנוהל על ידי אותה יד נעלמה ומונע על ידי שאיפה אחת - למקסם רווחים - אינו יכול לתת מענה הוגן לכל רובדי החברה. דגם זה מוביל באופן בלתי נמנע לריכוז כוח לא מרוסן בידי בודדים, ולהתעמרות החזק בחלש. ככה זה כשההון הוא השלטון.

יתרה מכך, השיטה בכללותה וההפרטה במיוחד מעבירות מסר נוסף, חמקמק, סמוי בדרך כלל ולכן גם מסוכן והרסני, לפיו הכל מותר. הרווח הוא חזות הכל והתועלת האישית היא הכוח המניע הבלעדי. תהליך הרסני לא פחות הוא התפוררות ה"אנחנו" ועליית ה"אני". בתוך כמה עשורים נסחפה החברה הישראלית לדפוס נהנתני, רדוד ומנוכר התובע סיפוקים מידיים, מתרכז באני ומתאפיין באדישות ובאובדן הסולידריות.

המחאה החברתית של הקיץ האחרון, כמו גם התמיכה הרחבה בשחרורו של גלעד שליט, מעידות כי בקרב רבים בתוכנו הולכת ומתחזקת ההכרה שחברה המוותרת על החזון של טובת הכלל וערבות הדדית לא תאריך ימים; ללא ערבות הדדית צל כבד מוטל על חיינו המשותפים בארץ הקשה הזאת. תהליכים אלה לא פסחו גם על ציבור הרופאים. כפי שמרטין בובר כותב בחיבורו הפילוסופי "אני ואתה" (1923): "אין הווייתנו מוצאת את תיקונה כעצמה אלא במגעו של איש לאיש, בזיקה של אני ואתה זה לזה". לכך הצטרפו ליקוי מאורות תכנוני, שהתעלם מהמחסור ההולך ומחמיר ברופאים, הזנחה מתמשכת ושחיקה מתמדת של מערכת הרפואה הציבורית בכל מדד אפשרי. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי חסרים מאות רופאים ואף יותר למערכת הרפואה בישראל.

העיסוק הבלתי פוסק בהיבטים החומריים והתפעוליים של המערכת גורם להתעלמות מרובד נוסף חשוב ומרכזי לא פחות - החינוך. אין הכוונה רק לחינוך בפקולטות לרפואה כי אם לחינוך על כל רבדיו וגווניו, מהגן ועד לשנת הסטאז'. כדי לחלץ את מערכת הבריאות ואת החברה בכלל מן המשבר, נחוץ חינוך המבוסס על דוגמה אישית. יש לחנך לקבלת אחריות, לא לבריחה ממנה, להגשמה עצמית, לא להכנסה מרבית. יש לחנך למעורבות, לא לבדלנות, וכן לשייכות ולהשפעה. החינוך צריך להיות כזה הנוגע באנשים ומבקש מהם לתרום ולהיתרם, לבנות ולהיבנות.

למשבר הנוכחי יש אם כן שני רבדים: הראשון, הגלוי, הוא הרובד הכלכלי התפעולי שבו עסקנו עד לזרא בחודשים האחרונים. הרפואה הציבורית מוכרחה להיות מקצוע המפרנס בכבוד את בעליו. יתר על כן, על מנת לייתר את הצורך והביקוש לרפואה פרטית (כמו גם את הצורך והביקוש לחינוך פרטי) יש להמשיך ולטפח מערכת ציבורית מצוינת. תהליך זה מוכרח להתחיל בהכרעה ערכית וברורה של הציבור בישראל הבוחר ברפואה ציבורית איכותית, יעילה, צודקת, שוויונית וזמינה לכל, כדגם המועדף על רוב אזרחיה.

אולם הרובד הנסתר, זה שנעלם מהדיון הציבורי ומהשיח הפנימי בקרבנו הרופאים עד כה, אך הוא מרכזי לא פחות, נמנה עם הדברים שהוזכרו קודם: הצורך במעורבות ציבורית ובחינוך למעורבות. שניים המה: הקצאה ברורה של משאבים ותהליך חינוכי ארוך ומעמיק, שבסופו הלוך רוח אחר.

מחד, הכרעה מפורשת בעד הדגם של רפואה ציבורית ומאידך, עיצוב מחדש של תפישתנו, הרופאים, הרואים ברפואה הציבורית שליחות אמת מתוך בחירה פנימית עמוקה, שלמה, הנובעת משקט פנימי של הכרה בצדקת הדרך. ועמה, מוכנות להסתפק באמת ובתמים בשכר הולם, שיאפשר לנו להגשים את עצמנו, לפרנס את משפחותינו ולחנך את ילדינו לאותם ערכים בהם אנו עצמנו מאמינים - אותם ערכים שהביאונו לבחור ברפואה כמסע חיינו.

איני סבור כי המצב חסר תקווה ואיני רואה תרחיש בלהות של חורבן. זוהי קריאה מפורשת לקבלת אחריות, להתמודדות מפוכחת עם אתגרי ההווה והעתיד, מתוך אמונה ברורה כי הדבר אפשרי. אין מדובר בפתרון חד-פעמי כי אם בתהליך ארוך ומתמשך, אך אפשר לעצב כאן עתיד אחר. אני תקווה כי תימצא בנו, כחברה וכפרטים, התבונה לראות, האומץ לשנות והיכולת לעשות.

פרופ' אלמוג הוא יו"ר החטיבה הפנימית ומנהל היחידה לטיפול נמרץ פנימי במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע

תצלום: הדר כהן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו