בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיוורון המזרחנים

תגובות

ישראלים, מן הסתם, אינם אוהבים מלחמה יותר מאחרים, בעיקר לא לחטוף, ובכל זאת, ההיסטוריון שיתאר את שקיעתה של ישראל יצטרך להתעכב גם על העיוורון הגדול שלהם. הנה שתי דוגמאות: ישראל כבשה את לבנון כדי לחסל את אש"ף וכך לפתור את הבעיה הפלסטינית, תוך ניסיון להסתייע בשיעים. מהזיווג האלים הזה נולד חיזבאללה. המיזם האחר מצחיק עוד פחות: ישראל עודדה את הקמת החמאס בעזה. גם כאן עמדה בראש מעייני הכובש האשליה כאילו חמאס יבלום את אש"ף ואת שאיפות הפלסטינים לעצמאות, כאילו שהמאבק נגד הכיבוש ייעלם במסגדים.

איוולת זו נולדה מ"ידע מזרחני" הנרכש באוניברסיטאות ומשם עובר כמו פטרייה על העור לצבא ולשב"כ. על פי הידע הזה, תנועת "האחים המוסלמים" במצרים, אמו של חמאס, מתנגדת ללאומיות ועניינה בהשלטת הדת על פני האדמה, לכן נראה סביר שהפלסטינים יתכנסו במסגדים וישכחו את הדיכוי.

אז, בשנות ה-80, לא עלתה על דעת איש מחכמי הצבא המחשבה שכל ארגון בשטחים הכבושים יהיה מוכרח להילחם בכיבוש, במוקדם או במאוחר, משום שחיי הפלסטינים תחת הכיבוש הם בלתי נסבלים. המזרחנות שמכרה למערכת הביטחון את השיעים, ואחרי כן את החמאס, "כדי לבלום את אש"ף", נכשלה בהבנת העניין הפשוט ביותר: כיבוש מוליד התנגדות, התנגדות מולידה הרוגים, הרוגים מביאים לעוד עימות וכו'. טיפוח החמאס נעשה כמובן בימי הליכוד, אחרי הפיאסקו של לבנון. אצל הליכוד וחוטריו הכיבוש בכלל איננו כיבוש. ההתנגדות לכיבוש אצלם היא איזו מזימה מטעם המן הרשע והיטלר, ולא סירוב להסתפק בחיי כלבים.

ואולם, ההתעלמות הישראלית מהעובדה שמדובר בכיבוש אינה זקוקה רק למזרחנות ועיוורון עממי. מבחינת הצבא, המלחמה היא מצב נורמלי. נכון, שום גנרל לא רוצה להיהרג, אפילו לא תמורת רחוב או גשר על שמו. קרוב לוודאי שגם קבורה צבאית של מי מחייליו אינה משמחת אותו. הסיכוי שחיינו ישתבשו מירי טילים לא ממש גורם לגנרלים שמחה: הם זוכרים את גירושו של דן חלוץ. ובכל זאת, המנטליות הצבאית אינה מצליחה להבין מה פירוש "לא לחסל", אחרי שטיל גראד אחד נורה לשטח ישראל. זהו צבא. הוא לא יכול אחרת, בדיוק כמו שהעקרב אמר לצב. כך גם חינך את הישראלים משך שנים: "הם התחילו".

אבל העיוורון האוריינטליסטי וצבא רעב לפעילות אינם ההסבר כולו. בסופו של דבר, מעבר לכל סיבוב דמים כזה, גם אם הוא קצר, מונח הסירוב הישראלי לחלק באמת את הארץ, עם גשר של ממש בין עזה לגדה, עם נכונות אמיתית לכונן יחסים חדשים. ככל שהזמן חולף, הכיבוש מעמיק ומתנגדיו מקצינים. בלי פתרון רדיקלי, כזה המביא את חירותם של הפלסטינים כגורם ממשי, לא יהיה שינוי בחיינו.

נתניהו יכול לקרוא לאסירים שהוא משחרר "רוצחים", ולהספיד בהתרגשות גרפומנית את רחבעם זאבי (גנדי). הוא מעדיף חמאס חזק, משום שהוא מעדיף מבוי סתום. לכן הוא מעדיף גם להשאיר בכלא את שני המנהיגים הפלסטינים החשובים ביותר, היכולים להנהיג פתרון - מרואן ברגותי, ואחמד סעדאת. כך ממשיכה ישראל לשקוע בתוך בצע הנדל"ן ממזרח, ומטווחי חיל האוויר בדרום מערב. בקיץ נוסעים לאירופה. כשחוזרים, יש להיאנח: כמה נורא המזרח התיכון.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו