בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מו"מ עם האסירים

11תגובות

עסקת שליט הושלמה בהצלחה נדירה - החייל שב לביתו. האיום שמציבים האסירים המשוחררים הוא בר הכלה, לפחות לדידם של ראשי מערכת הביטחון; ואי שחרורם של מרואן ברגותי ואחמד סעדאת מנע מהחמאס הישג פוליטי משמעותי. למרות כל אלה, עסקת שליט צריכה להיות האחרונה מסוגה. עיקר הביקורת על העסקה התרכזה עד עתה בתגובתה של ישראל לחטיפות. אבל הניסיון מאזורי סכסוך אחרים מלמד, כי ראוי להפנות את הדיון הציבורי לצד אחר של העניין: שאלת מעמדם של האסירים הפלסטינים ותפקידם בפתרון הסכסוך.

למרות הצלחות נקודתיות, מסורת חילופי השבויים מתגלה שוב ושוב כפוגענית ומזיקה לסיכויים להשגת פתרון בר-קיימא לסכסוך. השיטה פוגעת במשפחות השכולות: היא מבטלת בשרירותיות את גזרי הדין של האחראים למות יקיריהן. היא פוגעת באסירים, בהניעה מדיניות של "דלת מסתובבת", המאפשרת לישראל לעצור, לאסור ולהמשיך להחזיק אסירים אחרים, בין השאר כדי לייצר אלטרנטיבה כמותית לשחרור האסירים ה"איכותיים" שיבקשו חוטפיו של החייל הבא. השיטה הנוכחית גם מאיימת על שלומם של חיילים ומשפחות שטרם נפגעו מהסכסוך, בכך שהיא מעודדת חטיפות עתידיות.

בשבועות האחרונים נשמעו קולות מן הימין, שדרשו לוותר כליל על פדיון שבויים. אבל ויתור על שבוי כמוהו כקבורתו של אדם בעודו בחיים. צעד כזה יהווה הפרה בוטה של האמון הבסיסי בין המדינה לאזרחיה. לפחות כל עוד צה"ל הוא צבא חובה, חלה על המדינה חובה מוחלטת להחזיר חיילים מהשבי. אפשר שהמוצא מן המלכוד מסתתר דווקא בצד השני של המשוואה. בין האסירים הפלסטינים נמצאים כמה משחקני המפתח של הסכסוך. למרות זאת, נראה שגם ישראל וגם הארגונים הפלסטיניים מתייחסים אל האסירים כאל מעין רכוש, שאפשר להשתמש בו בעת הצורך. תקוותם היחידה של האסירים תלויה בהנהגה הפלסטינית ובחטיפות נוספות.

האתגר הניצב היום בפני ישראל הוא לאפשר לאסירים למצב את עצמם כמי שיכולים להבטיח את שחרורם בעצמם. כשם שהמעשים שהביאו אותם אל בתי הכלא קשורים קשר בל יינתק אל הסכסוך, כך גם לשחרורם צריך להיות קשר ברור וחזק לסיומו. יש להזמין את האסירים למשא ומתן גם בנושאים ייחודיים להם, כמו מעמדם בכלא, וגם בסוגיות שהובילו אותם למצבם - המרכיבים המרכזיים האחרים של הסכסוך. שביתת הרעב שמנהלים בימים אלה רבים מהם, במחאה על תנאי מאסרם, יכולה להיות פתח לתחילתו של משא ומתן.

שיתופם של האסירים בתהליך המדיני אינו רעיון חדש. אסירים ביטחוניים מילאו תפקיד מכריע בתהליך השלום בצפון אירלנד, שנחל הצלחה גדולה בהרבה מזה שלנו. האסירים האירים יזמו את המעבר ממאבק חמוש למאבק דיפלומטי, לאחר שבשביתת הרעב הגדולה של 1981 הוכיחו, כי התנגדות לא אלימה יכולה לגייס קולות ומצביעים בהצלחה רבה יותר מפיגועים. הם היו אלה שנתנו לתנועות היריבות בצפון אירלנד הכשר להתקדם במשא ומתן. בשיחות השתתפו האסירים ישירות, כולל במפגשים רשמיים עם נציגי הממשלה הבריטית. כשנחתם הסכם השלום ב-1998 השתחררו כמעט כל האסירים הביטחוניים, בתנאי שיכבדו את הסכמי הפסקת האש ולא יעסקו באלימות פוליטית או יסיתו אליה.

ישראל דחתה אפשרות לשינוי כזה ב-2003. ראש הממשלה אז, אריאל שרון, התעלם במופגן ממכתב ששיגרו ראשי כל פלגי האסירים בבתי הכלא הישראליים, ובו הצעה למתווה למשא ומתן. שתי הצעות אחרות, של תא"ל בדימוס אילן פז ושל צוות ממכון ון ליר (שבו היתה חברה נציבת השב"ס לשעבר, אורית אדטו), מעלות אבק.

אם ברצוננו להבטיח ששליט יהיה אחרון החיילים החטופים, עלינו להישיר מבט אל בעיית האסירים כולה, ולאפשר פיתוח פתרונות שאינם דורשים סחר חליפין בבני אדם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו