בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא יודעים או לא רוצים

62תגובות

במסגרת המאבק בהעסקת עובדי קבלן אמרו במשרד האוצר, "לא ייתכן שכל עובד מחשב וכל פועל ניקיון ותחזוקה יהפוך לעובד מדינה " (30.10 TheMarker,). מין אמירה של מובן מאליו ממשפחת ה"לא ייתכן". למה? למה שכל עובד מחשב שעובד יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, באותו משרד ממשלתי לא יוכל להיות עובד מדינה בדיוק כמו הממונה על התקציבים? למה לא, בעצם?

שאלתי את אנשי האוצר ונעניתי, שהמדינה אינה יודעת לנהל עובדי ניקיון ולתת שירותים, שהשירות הציבורי מסובך כדי להגן עלינו מפוליטיזציה ולכן הניהול שלו מורכב מאוד, ובקיצור - זה לא ישים.

בשירות הצבאי למדנו, שאין לא יכול, יש לא רוצה. לא ישים? האם אנשים היודעים לנהל את התקציבים הכי גדולים במדינה אינם יודעים להעסיק עובדות ניקיון? מה ההבדל בין ניהול פקידות נמוכה או פקידות בכירה לבין ניהול עובדי ניקיון? תגידו לא רווחי לנו, לא משתלם, עדיף לנו להשקיע בדברים אחרים ושיהיה ניצול וחוסר שוויון. אבל "לא יודעים"?

"אנחנו משתמשים בידע ובניסיון של המגזר הפרטי לנהל את הדברים האלה", אמרו באוצר. אלא שהידע והניסיון של המגזר הפרטי הם הניצול. עכשיו מוכנים באוצר להודות, שהשיטה הזאת הלכה קצת רחוק מדי ולקבוע לכל 300 אלף העובדות והעובדים - שלא לומר העבדים - האלה שכר קצת יותר גבוה והתחייבות אמורפית לאכיפה של תנאים קצת יותר ראויים. הממשלה אינה מוכנה עדיין להסכם קיבוצי או לקביעות, וודאי שאינה רוצה לראות בהם שווי ערך לעובדי מדינה.

באמירה "לא ייתכן שכל עובד מחשב וכל פועל ניקיון ותחזוקה יהפוך לעובד מדינה" מקופלת ההטמעה של האי שוויון בין בני אדם ובין עובדים: מה פתאום שעובד ניקיון יקבל מעמד ותנאים של עובד מדינה; הזלזול בבעלי המקצוע האלה; המובן מאליו שיש כאלה שאין להם בכלל זכות להשתייך לבעלי הזכויות. כך בדיוק מה שהתחיל בהעסקת עובדות ניקיון מתרחב לשליש מן העובדים הסוציאליים, ל-15 אלף מורים ומורות, לאנשי אקדמיה והיי-טק.

מעבר לעובדה שהשכלה אינה מבטיחה היום קיום בכבוד ובביטחון, גם כשלכולם יהיה תואר שלישי, תמיד יהיה צורך במישהו שינקה אחרינו. אלה עבודות קשות, שגם בשבילן צריך ידע ומומחיות, וגם הן צריכות להיות משתלמות ומכבדות. עובדי התברואה המפנים את האשפה נהנים ממעמד בכיר; הזבל שהם מפנים משתלם להם כלכלית ותעסוקתית.

בבג"ץ אליס מילר אמרה השופטת דליה דורנר, "שוויון עולה כסף". זה כל הרעיון - חלוקה שוויונית של הכסף. המדינה היא גם הקובעת את החוק וגם המעסיקה הגדולה ביותר במשק. יש לה חובה להיות דוגמה להעסקה ראויה. יש לה חובה למצוא דרך לעשות את זה.

לדברים מורכבים יותר כבר נמצאו פתרונות. צריך למצוא לזה כסף ולבטל בחוק את האפשרות להעסקה על ידי קבלן; מי שמעסיק אדם - יהיה אחראי כלפיו.

אתם לא יודעים איך לעשות את זה? לכו הביתה. יבואו כאלה שיודעים איך לעשות את זה. כשיש רצון יש יכולת. האמירה "לא ייתכן" חושפת את העובדה שאין עדיין רצון כזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו