בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יחסי פילגש

19תגובות

שוד ושבר בניו דלהי ובירושלים: שחקנית ישראלית טוענת בספר חדש, שבכירי תעשיית הסרטים ההודית ביקשו ממנה טובות הנאה מיניות בתמורה לתפקיד בסרטיהם. מהיקף חשיפת הפרשה כאן בשבוע שעבר היה אפשר לחשוב, שנפל דבר בבוליווד; שיחסי הודו-ישראל התהפכו על ראשם, ושדבר לא יצילם.

בינואר יציינו שתי המדינות 20 שנה לכינון היחסים ביניהן. למען האמת, מה כבר יודעים אנחנו על מצבם? בשבוע שעבר התפרסם, שישראל פרשה שטיח אדום לרגלי שרת החוץ של סן מרינו. מגיע לה. היא מייצגת מדינה של 32 אלף תושבים; מגיע גם למיקרונזיה, לאיי מרשאל ולפלאו. כולן ביחד מאכלסות לא יותר משכונה ממוצעת בניו דלהי או מומבאי, אבל מדובר בחובבות ציון ידועות, ובצוק העתים, לנוכח המאבק עם הפלסטינים באו"ם, תמיכתן דורשת טיפוח תמידי. והודו? היא מקרה אבוד, אומרים גורמים מדיניים. היא נמצאת בכיס של הפלסטינים, ושם תישאר גם אם נעמוד על הראש.

כשאריאל שרון היה ב-2003 לראש הממשלה הישראלי הראשון שביקר בהודו, לווה ביקורו בהילה היסטורית. הכל דיברו אז על הערכים והאתגרים הזהים של "שתי הדמוקרטיות היחידות בין הים התיכון לים סין, המתמודדות עם דיקטטורות שנותנות חסות לטרור". דובר גם על כינון משולש אסטרטגי הודי-אמריקאי-ישראלי. "הציר התבוני", כינו אותו. מדינות ערב שידרו עצבנות. התחושה היתה, שחל מהפך במדיניות החוץ ההודית. "הביקור יוביל לרמה חדשה לגמרי של שיתוף פעולה", כך חזה בראיון ל"הארץ" ראש ממשלת הודו דאז, אטאל ביהארי ואג'פאי.

מים רבים זרמו מאז בגאנגס. מפלגת הקונגרס של שושלת נהרו-גנדי הדיחה ב-2004 את הלאומנים ההינדים (BJP) מהשלטון. שרון היה לראש הממשלה האחרון שביקר בדלהי. הודו, מצדה, לא שיגרה לכאן מעולם את ראשי המדינה. המשולש האסטרטגי הושלך לפח. בכל שעת מבחן מדינית חזרה הודו להתייצב נגד ישראל. בחודש שעבר הצהיר ראש הממשלה, מנמוהן סינג, כי "תמיכת הודו בפלסטין עצמאית שבירתה מזרח ירושלים - היא איתנה".

ישראל לא הנידה עפעף. את שתדלנותה העבירה למחוזות חשובים יותר. גבון, למשל. או בוסניה. מפלגת הקונגרס הרי אינה יכולה לאינסטינקט הסוציאליסטי הישן מתקופת גוש המדינות הבלתי מזדהות; היא מוכרחה לתמוך בפלסטינים המדוכאים. היא חייבת את זה לאלקטורט שלה, ול-200 מיליון המוסלמים שהם חלק ממנו. היא זקוקה למקורות האנרגיה של איראן ומדינות ערב. היא זקוקה להן גם לנוכח מאבקה המתמשך עם פקיסטאן בחבל קשמיר.

אלא שהצגת הדברים הזאת מעוותת מציאות אנומלית מרתקת. מאחורי התהום המדינית מסתתרים יחסים בילטרליים חמים והדוקים. הסחר ההדדי, שהסתכם בפחות מ-200 מיליון דולר ב-1992, הגיע ל-5 מיליארד (!) השנה. 40 אלף ישראלים יוצאים בכל שנה לטייל בהודו ולעשות בה עסקים. השותפות בתחום החקלאות, המדע, התרבות, הפרמצבטיקה וההיי-טק מעמיקה בהתמדה, וכך גם היחסים הביטחוניים והמודיעיניים: ישראל היא היום הספק השני בגודלו - אחרי רוסיה - של מערכות נשק מתוחכמות להודו.

פרשנים הודים מדברים על מערכת יחסים נדירה, שאינה קיימת עם שום מדינה אחרת בעולם. אלא שהכל נעשה בה מאחורי הקלעים. ההודים מייבשים את היחסים המדיניים ומחביאים את אלה האסטרטגיים, ההולכים ומתהדקים. הם אינם רוצים נראות. לא עכשיו. הבו לנו תהליך שלום אמיתי, הם אומרים, ותראו כמה מהר נוציא את היחסים מן הארון.

לישראל, מן הסתם, לא בוער. היא טועה, ולא רק בגלל הפוטנציאל האדיר הטמון בענק ההודי המתעצם כלכלית ופוליטית. "יחסי פילגש" יכולים להיות נעימים ומועילים, אלא שההיסטוריה מוכיחה, כי גם כשמדובר במדינות, קל הרבה יותר להתנער מהם מאשר מאלה הפורמליים, הגלויים והמשעממים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו