בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על הרשות להימנע ממו"מ

56תגובות

אחרי שפלסטין התקבלה לאונסק"ו, היא לא תהיה יותר לא-מדינה או פחות שטח כבוש ממה שהיא כיום. אזרחיה לא יהיו פחות בלתי חופשיים ממה שהם היום, תחת עולו של המשטר הישראלי. אבל האי-ציות האזרחי למרותם של ישראל, ארצות הברית והקוורטט מעלה את התקווה שהפלסטינים לא יחזרו לשולחן המו"מ. כי המו"מ הפך למכשול בתהליך הדה-קולוניזציה, התנאי ההכרחי לשלום.

בקשת החברות באו"ם התקבלה בברכה, גם על ידי מבקרים של הרשות הפלסטינית, מכיוון שהובנה כסגירה, מאוחרת אמנם, של פרק ארוך מדי. זה הפרק שבו הנהגה פלסטינית, תמורת ערבויות מפוקפקות ורסיסים של זכויות יתר לשכבה צרה, השתתפה בתיאטרון של משא ומתן ואילו במציאות, השטח שיועד למימוש זכות ההגדרה העצמית הפלסטינית הצטמצם והלך. בפרק זה נחשף שהמפלגות המתחלפות בקואליציה הישראלית חלוקות בדבר אחד: מה יהיה מספר הבנטוסטאנים הפלסטיניים, לפי תוכנית האב הישראלית, ומה יהיה גודלם.

עמך פלסטין הבין את הפנייה לאו"ם כפעולה שמייצרת כללי משחק חדשים. לכן רבים מתומכי המהלך קמים כל בוקר עם פרפרים בבטן: האם מכבש הלחצים של האיחוד האירופי וארה"ב עבד, ומחמוד עבאס והנושאים והנותנים הנצחיים שאתו שוב שבו לאותו שולחן מו"מ עקר, כשברור שאין כוונה ישראלית לשנות את תוכנית האב?

עד כמה הוזנה מושג המו"מ לשלום אפשר ללמוד מהערה של שליחת האיחוד האירופי לקוורטט, הלגה שמיד. ב-26 באוקטובר, בניסיון אחרון של הקוורטט להניא את הפלסטינים מצעדם באונסק"ו, היא אמרה - לפי מקורות ברמאללה - שהבקשה לחברות היא כמו הבנייה בהתנחלויות: פעולה פרובוקטיבית. לא די שמדינות האיחוד אינן מענישות את ישראל על בניית ההתנחלויות (מעלה אדומים או גבעת אסף, כולן עברייניות באותה מידה), עכשיו שליחת האיחוד יוצרת סימטריה בין אלימות ארוכת שנים של האדון הכובש להתגוננות לגיטימית של הנכבש.

ואכן, הסכמי אוסלו יצרו סימטריה מזויפת בין כובש-מיישב לנכבש שמנושל מאדמתו. הסימטריה שללה מהפלסטינים נכס חשוב במו"מ על עצמאותם: הכרה עקרונית באחריות הישראלית והבינלאומית לעוול שבהפיכתם לעם מנושל ממולדתו ומזכויותיו. למעשה מדינות המערב, ובראשן ארה"ב, אפילו שיבשו את הסימטריה. הן לכל היותר נזפו בישראל, בעודן מקדמות את מעמדה הכלכלי והפוליטי הבינלאומי, באיתות ברור שהכיבוש משתלם. את הפלסטינים הן הענישו ומענישות כאילו הם התוקפן.

הקוורטט, ברפלקס מותנה ניאו-קולוניאליסטי, איים שהבוס הגדול יפסיק לתרום לאונסק"ו. נו-נו-נו, הילידים, זו תהיה אשמתכם. איום צורם, כה שונה מהמוסיקה שעולה מ"וול סטריט הכבושה" ותאומותיה.

מהלכים דיפלומטיים באו"ם, מרעננים בתעוזתם ככל שיהיו, אינם מספיקים. גם רמיזות שהרשות הפלסטינית היא בת-פירוק אינן מספיקות כדי להבהיר שהפירומנים בירושלים ובתל אביב מסכנים את שלום הפלסטינים והישראלים כאחת, אם לא של רבים אחרים באזור ומחוצה לו. אין תחליף לאסטרטגיה של התנגדות עממית, שבה אין אח"מים מיוחסים שצופים מהצד (ולא, לא עוד קסאמים או שיטות פגיעה אחרות באזרחים, שהוכיחו את נפסדותן המעשית והמוסרית). אבל האי-שיבה למו"מ היא צעד הכרחי כדי לערער את שגרת הנישול, שהקוורטט שותף לה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו