תנו למות בכבוד

בינה דיבון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בינה דיבון

היום מצוין היום הבינלאומי למען הזכות למות בכבוד. עשרות חולים סופניים בישראל יספרו עוד יום בחייהם, בידיעה שפניהם אל יעד אחד בלבד-סבל, כאב ותלות, שסופם מוות.

המצב אינו חייב להיות כזה. מדינות באירופה, כמו הולנד, בלגיה ולוקסמבורג כבר אישרו המתות חסד לאזרחיהן. בגרמניה אין חוק המסדיר המתות חסד, אבל הרשויות מעלימות עין ובאנגליה הנושא אינו יורד מסדר היום. שווייץ היא המדינה היחידה המאפשרת גם לאזרחים זרים המתת חסד בשטחה. במדינה פועל ארגון ללא כוונת רווח, בשם "דיגניטס", אשר עלה לכותרות בישראל לאחר שעדי טלמור ז"ל בחר לסיים באמצעותו את חייו.

מחירה של המתת חסד באמצעות "דיגניטס" אינו נמוך. הארגון גובה 4,000 יורו על ההכנה וההמתה, ו-7,000 יורו נוספים על טיפולים רפואיים עד ההמתה ועל סידורי הלוויה. עם זאת, המחיר הנפשי גבוה הרבה יותר. לא די בזה שעל החולה להיפרד ממשפחתו ומחבריו, אלא שעליו לעשות זאת על אדמת ניכר ולא במולדתו כשהוא מוקף באהוביו.

בארצות הברית התקבל חוק אורגון, המתיר לרופא לתת מרשם של תרופות במינון קטלני לחולים סופניים תושבי מדינת אורגון, שרופאם קבע כי לא נותרו להם יותר משישה חודשים לחיות. חוק דומה נחקק גם בוושינגטון ועומד על סף חקיקה במסצ'וסטס.

בכנסת נחקק כבר ב-2005 חוק החולה הנוטה למות. החוק קובע כי חולה אשר נקבע כי נותרה לו פחות מחצי שנה לחיות, יוכל לבחור שלא לקבל טיפולים רפואיים מאריכי חיים. פעמים רבות החוק אינו מיושם, וזכותו הבסיסית של אדם, לסיים את חייו בכבוד נתקלת בסרבול ביורוקרטי, בפקידים אטומים וברופאים שאינם מכירים את החוק או חוששים מפני תביעות אם יישמו אותו.

על רקע המחאה החברתית של הקיץ האחרון, שהתמקדה בזכות לחיות בכבוד, כדאי לזכור שיש גם אנשים שמצבם הרפואי כה קשה, שאין ביכולתם למחות. קולם אינו נשמע, אבל הם מבקשים למות בכבוד, כדי שיזכרו אותם כפי שחיו - בכבוד.

הכותבת היא יו"ר עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ