בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברק שאג מי לא יירא

39תגובות

"טילי שיהאב 3 מכוונים ללב תל אביב" היתה במשך שנים הכותרת האהובה ביותר על ראשי מערכת הביטחון. בכל פעם שהיה מתלקח הוויכוח על גודל תקציב הביטחון, היו הכתבים הביטחוניים נקראים בבהילות לקריה, ושם היו קצינים בכירים מספרים להם בסודי סודות, שתוכנית הגרעין של איראן הולכת ומתקדמת ושהטילים שלהם מגיעים כבר עד תל אביב. התוצאה היתה כותרות ענק בעיתונים למחרת, על הטילים המכוונים ישירות ללב המדינה. ואיך אפשר לקצץ בתקציב הביטחון כאשר חיינו תלויים לנו מנגד?

אלא שהשנה התעוררה לאהוד ברק בעיה. הממשלה החליטה, בניגוד לדעתו, לקצץ בתקציב הביטחון, וגם להכניס בו קצת שקיפות ובקרה. אמנם לא מדובר בקיצוץ גדול אלא בקיצוץ קטן, ורק בתוספת שמקבל הצבא. אבל ברק לא אהב גם את הקיצוץ הקטן הזה, ולכן החליט להתייצב בוועדת הכספים ולרמוז, רמז דק כפיל, שישראל עלולה להגיע למצב שבו תיאלץ לתקוף את איראן לבדה, בלי עזרה מאחרים, והוא אף נקב בתאריך - שנת 2012, "שנת ההכרעה". אז למי יהיה עכשיו אומץ לקצץ בתקציב הביטחון, כאשר בשנה הבאה מזומנת לנו מלחמה לחיים ולמוות?

שיטת ההפחדה של ראשי מערכת הביטחון איננה חדשה. פעם היו שרי הביטחון מנפנפים במצרים, אחר כך בסדאם חוסיין ובחזית המזרחית, אבל עכשיו נשאר להם רק אחמדינג'אד. האמת היא שאין אצלנו קשר רב בין האיומים האמיתיים לבין גודל תקציב הביטחון. הצבא תמיד מפריז באיומים, תמיד דורש תוספת, אך היא נקבעת בסוף לפי כוחו הפוליטי של שר הביטחון ולא לפי האיום האמיתי.

לא משנה אם ניצחנו ב-67' או שספגנו מהלומה קשה ב-73', בשני המקרים תקציב הצבא גדל. לא משנה אם חתמנו על הסכם שלום עם מצרים או עם ירדן, התקציב גדל. לא משנה אם במשך עשור שלם החזית המזרחית היתה משותקת עקב מלחמת איראן-עיראק, התקציב גדל. לא משנה אם נכנסו ללבנון או יצאנו ממנה, בשני המקרים התקציב גדל.

ומתי התקציב מקוצץ? גם זה קורה בלי קשר לאיומים מסביב. הוא קוצץ רק כאשר נקלענו למשברים כלכליים חריפים. זה קרה ב-51' כאשר לבן גוריון לא היה כסף לקנות חיטה ודלק. זה קרה ב-85', כאשר משבר ההיפר-אינפלציה הביא אותנו כמעט עד לדולר האחרון.

על רמזיו של ברק בקשר לאיראן אמר השר משה בוגי יעלון, שברק העלה את הנושא לסדר היום "במהלך ציני חסר אחריות שפוגע בביטחון המדינה". אבל לצד חוסר אחריות זו, הצטיין ברק השבוע גם בחוסר אחריות נוסף - בתחום הכלכלי. הוא אמר שהממשלה צריכה להקדיש יותר משאבים לטיפול במחאה החברתית, אך מיד הוסיף שיש להגדיל גם את תקציב הביטחון. סך הכל צריך עוד 7-8 מיליארד שקל לשנה "כדי לענות על כל האיומים שאנו מכירים: חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון ואיראן ברקע". כלומר, גם ביטחון וגם רווחה. שום סדר עדיפויות. כאילו אפשר באמת להגדיל עכשיו את הגירעון בלי לשלם על כך מחיר מיידי כבד.

הרי רק השבוע פירסם האוצר נתונים שלפיהם ההכנסות ממסים יורדות, עקב ההאטה במשק וההפסדים בבורסה. אז איך אפשר להגדיל עוד את ההוצאות? האם ברק לא שמע על המשבר הקשה שעוברת יוון? היא התנהגה בשנים האחרונות בדיוק כמו שהוא ממליץ עכשיו: העלתה הוצאות בלי חשבון, הגדילה גירעון ולקחה הלוואות. עד שהתמוטטה ונאלצה לשנות כיוון באופן חד, כך שהיום היא מחזרת על הפתחים, מקצצת 25% מהמגזר הציבורי, מפטרת 30 אלף עובדים, מורידה עשרות אחוזים מהפנסיה הציבורית, ומעלה מסים בחדות. האם ברק באמת לא מבין שזה יהיה גם גורלנו אם נעז לשמוע בעצותיו?

אז מה חמור יותר, הדיבורים חסרי האחריות של ברק בנושא האיראני או ההצעות חסרות האחריות בתחום הכלכלי? אתם תחליטו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו