טבעה של מניפולציה

יאיר אסולין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יאיר אסולין

מאז הפרסומים על כך שתקיפה באיראן נהפכה להיות ריאלית, כמעט מיידית ("עוד לפני החורף") יש באוויר תחושה חמוצה, תחושה של ברדק. לא ברור, אני חושב לעצמי, אם התחושה נובעת מהדבר עצמו, כלומר, מהפחד מתקיפה באיראן ומהתוצאות ("הקיומיות") שלה, או אולי מדובר בעצם בתחושה שמישהו חיצוני, כנראה שלטוני, מבקש ליצור עבורי - האזרח הניזון מאמצעי התקשורת - כדי להסיח את דעתי ממשהו אחר, שמתרחש במקום אחר לגמרי ושאני, אם הייתי מודע, הייתי ודאי מתנגד לו (ספין).

אני מדליק מקטרת וחושב על ההדלפות ועל המאמרים הבהולים שהתפרסמו בעיתונים מאז יום שישי. הרי לא יכול להיות שכל המאמרים האלה הם דעות "סתם", כלומר, חסרות בסיס או ידיעה.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

אבל אולי, אני שואל את עצמי, גם הם חלק מאותה מניפולציה שנועדה לטשטש את דעתי? אולי הם כותבים מאמרים שנראים דחופים אך מרוסנים, לחוצים אך אחראיים, כדי לבלבל אותי, כדי שאאמין שהם בצד שלי, בצד שפשוט רוצה לדעת? אולי גם עליהם עושים מניפולציה? אני נזכר בהנחה שהניח אדם ברוך על יחסי תקשורת-שלטון: "כל מה שנעשה באישור השלטון, נעשה מתוך אינטרס של השלטון".

זה טבעה של מניפולציה: כל האפשרויות סבירות, כל אפשרות נראית הגיונית. אבל מה האינטרס? ושל מי? אני שם דיסק של הפסנתרן הרוסי אמיל גיללס ("סוויטה צרפתית"), וחושב לעצמי שזאת בדיוק המטרה - להכניס את האדם (אותי) לפרנויה, להיסח דעת. הרי כל אפשרות בסיפור הזה היא רעה: אם תוקפים זה בטח רע, ואם לא תוקפים אז בטח יש מטרה אחרת. אבל מהי?

האם דחיקת העניין הפלסטיני מסדר היום או אולי דווקא דחיקת המחאות, או אולי יש דווקא מטרה "טובה", כמו הגברת הלחץ על איראן? איך אפשר לדעת? ושוב, אולי אין זאת בכלל מניפולציה? הספק הארור אינו נותן מנוח. אני ממשיך להאזין לגיללס, ממשיך לעשן את המקטרת. אולי גם אני משרת את המניפולציה הזאת? לך תדע.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ