בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בועטים באפליה

21תגובות

ייתכן כי חששו של מיכאל בן-ארי מוצדק. חבר הכנסת מהאיחוד הלאומי, שבתחילת השבוע הגיש הצעת חוק הקוראת לחייב את כל שחקני נבחרות ישראל לשיר את ההימנון הלאומי, קורא את מפת הכדורגל. בעוד שבשאר ענפי הספורט מקומם של בני מיעוטים נפקד כמעט לגמרי, בכדורגל, הענף הפופולרי ביותר, ייצוגם נוסק לגבהים חדשים. אם לפני שלושה עשורים שיחק ערבי-מוסלמי אחד, רפעת (ג'ימי) טורק, בליגת העל, אז הליגה הלאומית, הרי כיום יש בליגת העל 56 בני מיעוטים. רבים מהם מצטיינים. שלושה מחמשת הכובשים הבולטים בליגה הם ערבים. בשנתיים האחרונות, בנבחרת הצעירה של המאמן גיא לוזון, שיחקו תשעה בני מיעוטים. אז מדוע שבקרוב מאוד זה לא יהיה המצב בנבחרת הבוגרת?

בעוד שהאוכלוסייה הערבית בישראל, שהיא כחמישית מאזרחי המדינה, ממשיכה לסבול מאפליה כמעט בכל תחומי החיים, לרבות תשתיות, רווחה, עבודה וחינוך, דווקא בכדורגל היחס אליה הולך ומשתפר. עדיין, בליגת העל משחקת קבוצה ערבית אחת בלבד, "איחוד בני סכנין", וברוב היישובים הערביים לא נבנים מגרשי כדורגל וקטרגל תקינים, בניגוד למצב ביישובים יהודיים.

ניר קידר

עם זאת, בכדורגל לא תמיד המחסור במשאבים ותמיכה מיתרגם ליצירה של פחות כישרונות. להיפך. כפי שאזורים של עוני מרוד בדרום אמריקה ובאפריקה הצמיחו - ועדיין מצמיחים - מאות ואלפי עילויי כדורגל, גם היישובים הערביים בארץ מצמיחים כישרונות גדולים באופן יחסי, אף על פי שהם גדלים על מגרשים של חצץ, כורכר ובלטות שבורות. דווקא שם גדלים שחקנים שהם טכניים יותר, ולא פחות רעבים, חזקים ונחושים.

כדורגלנים ערבים רבים עדיין סובלים מאפליה, אך כזאת שאינה מכוונת. כיוון שרבים מהם גדלו בקבוצות ערביות, המשתייכות לליגות הנמוכות, לוקח זמן רב עד שהם מזוהים ככישרונות ומקבלים הזדמנות בליגת העל. אחמד סבע, הסקורר הגדול של מכבי נתניה בשנתיים האחרונות, נאלץ להמתין עד גיל 29 לפני שקיבל הזדמנות ראשונה בליגת העל, וזאת למרות שכבש יותר מ-100 שערים בליגות הנמוכות.

מהראן לאלא הדרוזי, שלפני שנתיים הדהים את חובבי הכדורגל במדינה לבוש במדים של הפועל תל אביב, היה אלמוני גמור בליגות הנמוכות עד גיל 27.

במגזר היהודי מקרים כאלה נדירים בהרבה, אך נדמה כי הרוב בישראל סובל מבעיות אחרות בכל הנוגע לטיפוח שחקני כדורגל. מהפכת המחשב, הפייסבוק והפלייסטיישן שהתרחשה בדור האחרון, בנוסף, כמובן, לכל האופציות האחרות הפתוחות בפני בני נוער בענפי ספורט אחרים, גרמה לכך שהמגזר היהודי מצמיח פחות כישרונות מבעבר - מצב הפוך לזה שבמגזר הערבי.

העובדה שכיום רוב מועדוני הכדורגל הגדולים גודשים את מחלקות הנוער שלהם בבני מיעוטים ושגם הנבחרות שמחות לקבל אותם לשורותיהן, בהחלט מרמזת על כך שחלום הביעותים של חבר הכנסת בן-ארי קרוב למימוש, ולא ירחק היום שבו מחצית משחקני הרכב נבחרת ישראל לא ישירו את ההימנון. אך אין בכך כדי להציע שמצב הערבים בכדורגל ובספורט הישראלי מצוין, או שהם נהנים משוויון זכויות. ממש לא.

כפי שכבר צוין, סכנין היא הקבוצה היחידה המייצגת יישוב ערבי בליגת העל. ומדובר בחמישית מתושבי המדינה. גם אחוז הכדורגלנים הערבים בליגה - 15% - נופל בכ-5% משיעורם באוכלוסייה הכללית. בעוד ששחקני הכדורגל הערבים מתרבים והולכים, וטוב שכך, עדיין אין בנמצא מאמנים ערבים. בכל 32 הקבוצות שבשתי הליגות הבכירות בישראל אין ולו מאמן ערבי אחד.

עם זאת, בהשוואה לענפי ספורט אחרים, הכדורגל הישראלי הוא פלא, נווה מדבר של קדמה, קבלה ושאיפה לשוויון בעבור הספורטאי הערבי. בליגה לכדורסל, הספורט השני בחשיבותו בישראל, אין אף לא ערבי אחד. גם בכדורעף, כדוריד, טניס, שחייה ואתלטיקה קלה נפקד מקומם של הערבים כמעט לחלוטין.

העובדה המזעזעת מכל: מאז אדוארד מארון, מרים משקולות ערבי, שייצג את ישראל באולימפיאדת רומא 1960, לא נכלל אף בן מיעוטים במשלחות האולימפיות. באולימפיאדה האחרונה בבייג'ין ייצגו את מדינת ישראל 43 ספורטאים, בהם אפס בני מיעוטים. כך גם בארבע האולימפיאדות הקודמות. יש שיאמרו: זה טיבו של ספורט. רק היכולת קובעת.

אך האמת היא שבלא משאבים, תקציבים, מאמנים ותמיכה מסיבית של הרשויות אין כמעט סיכוי לגדל ספורטאים מצטיינים. כדורגל, וזה אולי מקור פלאו, הוא היוצא מן הכלל. חבל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו