בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כובשים, נכבשים ומחאה חברתית: המודל הקנדי

ביקור ב"כיכר העמים" במונטריאול, מאהל המחאה של בני האומות הראשונות, הרואים בערים ברחבי יבשת אמריקה - או "אי הצב" כפי שהם מכנים אותה - שטח כבוש

5תגובות

מונטריאול. בתחילת אוקטובר, אולי קצת קודם, הגיע דוא"ל לתיבת הדואר של "עצרת האומות הראשונות" במחוז קוויבק שבקנדה, ובו שאלה. מי העם שחי במונטריאול, מי העם שישב ב"כיכר ויקטוריה"? - זאת הרבה לפני שהיא הפכה לכיכר אבודה בין בניינים גבוהים של המרכז הפיננסי של העיר. השואלים היו פעילים של "כובשי מונטריאול", שהתכוונו לנטות אוהליהם בכיכר החל מה-15 באוקטובר, ושעמדו להסב את השם הקולוניאלי של הכיכר ל"כיכר העמים". על שאלתם סיפר לי ג'יסלן פיקאר, יו"ר נבחר (צ'יף) של העצרת במחוז קוויבק, גוף עצמאי שמייצג 43 קהילות של עשר אומות ראשונות.

את הניסוח המקורי של השאלה לא ראיתי. כך שאיני יכולה להגיד איך מנסחי השאלה ביטאו, מצד אחד, את הכרתם ביושבים המקוריים של המקום (ומכאן - בעובדת גירושם ונישולם), ומצד שני איך כיבדו את העובדה שהיושבים המקוריים של היבשת לא חיברו "אדמה" למושג "בעלות". האדמה היא בחזקת יושביה המשתמשים בה, היא פיקדון בידיהם למען רווחת הדורות הבאים. לא רכוש פרטי וסחיר (אם כי גם הם נלחמו ביניהם על שטח).

"ענינו להם שאלו המוהוק", סיפר פיקאר.

עמירה הס

ובמקרה, עוד קודם לכן, סיפרה לי מישהי שכשהמשטרה של מונטריאול ביקשה לפנות את האוהלים מהכיכר, נאמר לה שאין לה רשות לעשות זאת כי האדמה היא של המוהוק, והם שמאשרים לשוכני האוהלים החדשים להישאר במקום.

"זה מה שהיה?", שאלתי כמה מפעילי האוהלים ביום שמש קר בסוף אוקטובר. "לא בדיוק", הם ענו לי. רוב חברי מועצת העיר תמכו במאהל, לכן המשטרה לא נדרשה לפנותו. אבל כן היה קשר עם המוהוק, שנתנו ברכתם לפעולה ולמאהל שהוקם על אדמה שאבות אבותיהם ישבו עליה.

המאהל בכיכר העמים הזכיר את זה של רוטשילד, רק שהאוהלים לא אחידים ויותר צפופים, וארגונם במרחב הפומבי לא ממושמע ומסודר כבזה התל אביבי. גם האווירה דומה: פעלתנות נרגשת של מי שגילו אי מבטחים והתחילו בו ממשל עצמי. "מטבח העם" פועל כל הזמן - צעירים בתורנות בוחשים בסירים גדולים, אנשים מסתובבים וממלאים את קערותיהם. חינם אין כסף. כל המצרכים - תרומות. מישהו מנגן. אחר מתערסל. בין האוהלים אף אחד אינו זר, לכן עונים לשאלות ולבירורים בלי לפשפש בזהות השני/שנייה. "תשאלי את יזראאל", כיוונה אותי מישהי לשולחן התקשורת. יזראאל לא הניד עפעף כשאמרתי שאני מ"פלסטיין/יזראאל", ולכן כבשתי את סקרנותי ולא שאלתי למקור שמו אלא הסתפקתי בשאלות הכלליות. אבל יזראאל ענה: "תשאלי אותו", והצביע לכיוונו של צעיר גבוה, שסרט לבן ועליו כתוב "מדיה" היה כרוך על מצחו וכאפייה שחור-לבן לצווארו. כשציינתי באוזניו את ארץ המוצא שלי עיניו אורו: "מרחבא, אני מבית לחם, או יותר נכון משפחתי מבית לחם", סיפר.

"עלינו להיערך לחורף", סיפר. כלומר, לחודשים של שלג, 10 או 17 מעלות מתחת לאפס. יש כמה עשרות אמיצים שמתכוונים להמשיך ולאכלס את המאהל גם אז, אבל יש לדאוג לחימום, לבגדים חמים, לאוהלים חסיני קור ורטיבות ושלא יכרעו תחת ערימות השלג. גם יש לפתור את בעיית בתי השימוש הניידים שהוצבו על המדרכה. החברה המפעילה גובה 50 דולר על ריקון כל ביתן כזה. מחיר הפסד לחברה, לדבריה, אבל יקר לכובשי מונטריאול. "כל ערב בשש יש אסיפה כללית", המשיך. "את יודעת איך היא מתנהלת? כל מי שמדבר - הנוכחים חוזרים אחר כל משפט שלו". זה התחיל כסולידריות עם "וול סטריט", שם המשטרה אסרה עליהם להשתמש ברמקולים. כתחליף, כל הנוכחים חוזרים אחר כל משפט של הדובר/ת.

דובר/ת ומקהלה, שחוזרת כהד - לא פלא שכמה מציעי-הצעות באסיפה הכללית נשמעו תיאטרליים. מדי פעם כולם קפצו. להתחמם. ובאסיפה שנכחתי בה החליטו לקיים מדי יום שיעורים בכלכלה לכל, ולקיים את האסיפות בתחנת המטרו החמה. אבל האסיפה, למדתי מהאתר, חזרה למקומה בכיכר - כדי שעוברים ושבים יראו וישתתפו.

בין האוהלים במונטריאול מתחבא אוהל של קבוצה שכינתה עצמה "DECOLONIZE MONTREAL". היא רואה עצמה חלק מן התנועה החברתית שהציפה את אמריקה/אי הצב, אבל גם מבקשת להזכיר ש"הערים ביבשת זו, כמו מונטריאול, הן כבר שטח כבוש. אנחנו מתנגדים לקולוניאליזם ותומכים בעמים המקוריים באי הצב, שנאבקים על זכותם לאדמה, אוטונומיה וכבוד". לבני האומות הראשונות, מלמדת גלישה באתריהן הרבים, צורם עצם הבחירה במושג "כיבוש". בשבילם הוא מייצג היסטוריה ממשית מאוד של הדיקטטורה של מנטאליות הרווח החומרי, עד כדי הכחדה. אנחנו חלק מה-99% או מחוצה לו? הם שואלים את עצמם.

באתר NDNmedia פורסם שיר שחזונו הזוי, אבל הוא מלמד שחמש מאות שנה אינן מוחקות את הזיכרון והזעם. הנה כמה משורותיו:

"לו ציפינו מהמעמד הבינוני הלבן להיאבק למעננו,

לסובב ספינתו 180 מעלות ולהפוך שוחר-חופש,

היינו גם יכולים לדרוש ממנו להפנות את הספינה,

ולחזור לאירופה.

אבל היי, בשלב זה,

זה כמו לבקש ממי שחירבן בחדרך לעזוב,

במקום לומר לו לנקות לפני שיסתלק מפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו