בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי אמר דמוקרטיה ולא הבין?

90תגובות

לקראת הרחבה עתידית של היישוב שלנו, יישוב קהילתי קטן בגליל, החלטנו להתאגד כאגודה שיתופית. לשם כך צריכים היינו, חברי היישוב, לגבש תקנון לאגודה. לאחר ויכוחים לוהטים בין רוב חברי היישוב לבין קומץ קטן (שאני נמנה עמו), "ניצח" הרוב, ובתקנון המיועד נכלל סעיף לפיו מי שמעוניין להצטרף לאגודה (קרי ליישוב) מחויב, בין השאר, להצהיר שהוא שותף לערכי התנועה הציונית, יישוב ארץ ישראל ומורשת ישראל.

אין ללמוד מכך על הדעות הפוליטיות ביישוב. בבחירות האחרונות זכתה מפלגת קדימה ל-25% מקולות המצביעים בו. העבודה קיבלה 19% וכך גם מרצ. אפילו חד"ש זכתה ל-5% מהקולות. הליכוד קיבל רק 10%, האיחוד הלאומי 4%, והבית היהודי וליברמן זכו ל-2% מהקולות כל אחת. כלומר, הרוב המכריע של חברי היישוב מצביע למפלגות המרכז והשמאל. אנשים הדוגלים, מן הסתם, גם בערכי הדמוקרטיה והשוויון.

כששאלתי את אחד מהתושבים מדוע תמך בהצהרה שכל מטרתה להשאיר את האזרחים הערבים מחוץ ליישוב, הוא התפלא על ההנחה המובלעת שבשאלתי וקבע שאין בכך אפליה, שכן כל ערבי שיחתום על ההצהרה הזאת יוכל להיקלט. "כמה ערבים", שאלתי, "יצהירו שהם שותפים לערכי מורשת ישראל והתנועה הציונית?" הוא לא הבין מה הבעיה, הרי "אפילו במפלגה של ליברמן יש ערבי אחד". לדעה הזאת, בווריאציות שונות, שותפים רבים מחברי היישוב.

התופעה הפנטסטית הזאת אינה מצביעה לא על צביעות ולא על גזענות סמויה, אלא פשוט על חוסר מודעות לעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. לא מדובר כאן בתופעה מקומית של איזו בועה קטנה בגליל. אנו בהחלט מהווים מיקרוקוסמוס של מצביעי המרכז והשמאל.

היטיב לאבחן זאת דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, פרופסור ברק מדינה, שצוטט באחרונה כאומר ש"בציבור ניכרת בשנים האחרונות שחיקה במחויבות לזכויות אדם ולעיקרון של הגבלת כוחו של הרוב, בשם עקרונות יסוד ליברליים" ("האישום: בזיון בית המשפט" מאת עידו באום, TheMarker" 28.9").

עיקרון השוויון, אחד מעקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים, מתפרש בקרב רוב הציבור באופן מעוות מאוד. העיקרון הזה מחייב יחס שווה לשווים. יחס שונה לשונים לא ייחשב כאפליה פסולה אך ורק כאשר השונות היא רלוונטית. כך למשל, נכה יכול לרכוש מכונית ללא מסים, בעוד שחברו, שאינו נכה, ישלם את המחיר המלא. היות והשונות כאן היא בהחלט רלבנטית, אין בכך אפליה של הלא-נכה.

מצד אחר, כאשר אנשים שרוממות הדמוקרטיה והשוויון בגרונם ובפתק ששילשלו לקלפי, מדירים מיישובם אזרחים שדעותיהם על התנועה הציונית או מורשת ישראל שונות משלהם, הם נוהגים אפליה פסולה. הרי השונות הזאת, בדעות ובערכים, אינה רלבנטית כלל וכלל. לא חשוב כמה גדול הרוב, אסור לו להפוך למשטרת מחשבות, דעות וערכים. האם העיקרון הזה כה קשה להבנה?

רבים מאנשי היישוב אצלנו הם משכילים, אקדמאים. קרוב לוודאי שאין להם בעיה ביכולת ההבנה, אלא במודעות. את מהות הערכים הדמוקרטיים (מעבר לכך ש"הולכים לפי הרוב"), יש איפוא להטמיע כבר בכיתות הנמוכות של בית הספר ולא להרפות מהאזרחים הבוגרים לעתיד, עד סיום לימודיהם.

המורים צריכים לעבור השתלמויות מקיפות ומעמיקות בנושאים הללו. העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה צריכים להוות את לב לימודי הליבה. מערכות החינוך בישראל לא יוכלו להצדיק את עצמן כל עוד נמשיך להצדיק את עצמנו באמצעות אותו "ערבי של ליברמן". אפילו הזכייה האחרונה בפרס נובל של פרופ' דן שכטמן, בגין הגילוי המהפכני של קוואזי גבישים, לא תוסיף גאווה למערכת החינוך שלנו כל עוד אנו נשארים רק בגדר קוואזי דמוקרטיה.

עו"ד הורוביץ מלמד משפט ותקשורת בחוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה ובמכללת הגליל המערבי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו