בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלתי אנושי

7תגובות

בשבועות האחרונים שבה לסדר הציבורי שאלת עונש המוות לטרוריסטים רוצחים. נשים בצד לרגע את כל הנימוקים הרגילים נגד עונש מוות, שהספיקו לשם ביטולו בכל המדינות הדמוקרטיות למעט ארצות הברית: העובדה שהוכח שאינו יעיל ומרתיע (כך לגבי רוצחים רגילים, וודאי לגבי טרוריסטים שפועלים מתוך אידיאולוגיה ונתונים ממילא בסכנת "סיכול ממוקד"); העובדה שמדובר בגרימת מוות מכוונת ומתוכננת על ידי המדינה (ובעצם בשם כולנו), שמלווה ב"פסטיבל" של חגיגות והפגנות בעד ונגד, המביאות לזילות של ערך החיים; העובדה שאף מערכת משפט, כולל זו שמוציאה להורג בארצות הברית, אינה חפה מטעויות, אבל עונש המוות הוא עונש שאין ממנו חזרה ואי אפשר לפצות על נזקיו.

אנו נתרכז במתן תשובה לטענה בעד עונש מוות שעלתה כעת, בעקבות עסקת שליט. הטענה הזאת מנוסחת בערך כך: עסקת שליט גילתה שישראל לא מסוגלת לעמוד בלחץ של ארגוני מחבלים כאשר הם חוטפים חייל ישראלי, ולכן רוצחים טרוריסטים משוחררים הרבה לפני ריצוי עונשם. במצב זה, אין ברירה אלא להוציא להורג את אותם טרוריסטים. כך יבואו על עונשם, וכן לא תהיה מוטיווציה לחטוף חיילים משום שיהיו הרבה פחות רוצחים בכלא הישראלי.

יש לענות לטענה זו במספר רבדים: ראשית, כל עוד אין מדובר בחיסול חשודים עוד בזירת האירוע, כמו במקרה של קו 300 - וגם קריאות הזויות כאלה כבר נשמעות בעת האחרונה - הרי שלא ברור איך תיפתר הבעיה. משפט, ובוודאי בתיק רצח, שנושא בצדו עונש מוות, יימשך זמן רב ויחייב ערעור ומתן זמן לבקשות להמתקת העונש. במהלך התקופה הזאת, ברור שתיווצר מוטיווציה מיוחדת לארגוני הטרור לחטוף חייל לשם שחרור נאשם או נידון למוות. מדוע שבמקרה זה תוכל ישראל לעמוד על שלה ולא לשחרר? והאם לא יהיה בכך משום "גזר דין מוות" על אותו חטוף עתידי? ידועה ומוכרת פרשת חטיפת ה"סרג'נטים" הבריטיים על ידי האצ"ל ב-1947, בניסיון למנוע את הוצאתם להורג של אנשי הארגון. לאחר שהבריטים לא הורתעו, הוצאו הסרג'נטים להורג בתגובה. לאחר מקרה זה לא הוצאו עוד להורג אנשי מחתרות בידי הבריטים.

אי-פי

שנית, עצם הטענה שמשום שאנו לא מסוגלים לסרב לעסקאות לשחרור חטופים ניאלץ להוציא להורג בני אדם, מקוממת ביותר. אם עסקת שליט היא עסקה רעה למדינת ישראל, המסקנה צריכה להיות הימנעות מעסקאות כאלה. שינוי ערכי המוסר והמשפט הבסיסיים ביותר שלנו רק משום שאיננו מסוגלים לקבל החלטות ביישוב הדעת ומבלי להיכנע לסחטנות רגשית, היא גישה שגויה לחקיקה. אם יורדים במדרון הזה, לא נופתע אם יידרש עונש מוות לכל מי שמעורב בטרור, ולאו דווקא ברצח, שכן אחרת יעמוד בעינו התמריץ לחטוף חיילים לשם שחרור האסירים.

ושלישית: אחת הביקורות הקשות כלפי עונש מוות היא השרירותיות שבה הוא מופעל, והחשש שהוא יופעל רק נגד השונה והזר (בארצות הברית בעיקר נגד שחורים, או ליתר דיוק - שחורים רוצחי לבנים). לא במקרה עולה בישראל הדרישה להפעילו נגד מורשעים ערבים בטרור, הנחשבים לאויב. זהו פתח לאפליה שיטתית.

הוויכוח הציבורי המתחדש בשאלת עונש המוות הוא עוד "מחיר" של עסקת שליט, אשר תומכיה צריכים היו להביא בחשבון. מעבר לסיכונים הביטחוניים, לפגיעה בהרתעה ולביזוי ההליך המשפטי בישראל, העסקה הביאה לזילות חייהם של אסירים בכלל, ופלסטינים בפרט. הגאווה ורגשי העליונות שחשו ישראלים רבים על כך ש"חייל ישראלי אחד שווה 1,000 מחבלים פלסטינים" משקפת את הכרסום בהכרה שגם רוצח, גם טרוריסט, ואפילו אם הוא מקרב האויב, הוא בן אדם. משעה שרואים בו כמי ששווה אלפית אדם, מדוע לא להענישו בעונש בלתי אנושי?

פרופסור קרמניצר הוא סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ויו"ר הוועדה לבחינת עבירות ההמתה; עו"ד פוקס הוא חוקר במכון וחבר הוועדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו