בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שרבין היה עושה

40תגובות

פעם היה נעים להיחשב ממשיך דרכו של יצחק רבין. בישראל של ראשית שנות ה-90 התחולל - ללא תנועת מחאה - שינוי בסדר העדיפויות הלאומי. בתקציבה הראשון של ממשלת רבין הוקפאה בניית 15,000 דירות בשטחים, שאיפשרה העברת שלושה-ארבעה מיליארד שקלים לתקציבי החינוך והתשתיות. תקציב החינוך גדל בארבע שנים מ-8 מיליארד שקלים ל-14 מיליארד, גידול ריאלי של 70%. צמיחה מהירה איפשרה את חקיקתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אקדמיזציה של המכללות, בניית מערכת השכלה גבוהה בפריפריה, סלילת כבישים ומחלפים (כן, גם בשטחים); היא גם איפשרה את קבלת ההחלטה לסלול את כביש 6 ולהקים את נתב"ג 2000. עוד היא איפשרה להכפיל את תקציב המדען הראשי, להשוות קצבאות ילדים ותקציבי פיתוח במגזר הערבי, לחוקק את חוק חיילים משוחררים ולחולל מהפכה בתקצוב הרשויות המקומיות. האבטלה ירדה מ-11.5% ל-6.5%. תקציב הביטחון לא גדל!

ההמשך זכור לרע. הסכמי אוסלו והשלום עם ירדן, השגשוג והצמיחה, איימו לטבוע בגלי הטרור הפלסטיני. ההסתה הפוליטית ורצח ראש הממשלה חוללו שינוי עומק. לפעמים נראה לי שנצח פוליטי חלף מאז. אבל לא. שלושה, המנהיגים את ישראל היום, היו דומיננטים בפוליטיקה הישראלית גם לפני 16 שנים, כשיצחק רבין נרצח. אחד, בנימין נתניהו, היה מגדולי המסיתים נגדו. שניים - אהוד ברק ושמעון פרס - נשבעו להיות "ממשיכי דרכו של יצחק היקר", לדבוק במורשתו, ובמשנתו הביטחונית והחברתית.

בהנחה שלא העמידו פנים, מעניין מתי השתחררו מהנטל? מתי נחלצו מן האילוץ המחשבתי, "מה רבין היה עושה?" האם היה זה ערב הבחירות, כאשר נרקחה הברית הפוליטית בין אהוד ברק והאיש שצעד לפני ארון מתים בצומת רעננה, צפה מן המרפסת בכיכר ציון בתצלומי רבין במדי אס-אס ניצתים ובוערים לקול השאגות "רבין בוגד"? ואולי הפרידה מעומס היתר הרביני חלה עם כינונה של ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן, בעידודו של הנשיא, שמעון פרס?

יש משהו מרתק בניסיון להתחקות אחר השררה הנאגרת, אחר התהוות התאווה לכוח והצורך בשליטה. ב-16 השנים האחרונות חשבנו שראינו מהן הרבה. עכשיו מתברר כי חלקן היו הפרומו של הפרומו. השבוע, כשצפיתי בשר הביטחון מבטיח למראיינו מהבי-בי-סי שאין צורך שישנה את תוכניותיו הקרובות, כי "ישראל לא תתקוף השבוע באיראן", ניסיתי לאמוד את המרחק בין הוד זחיחותו, ל"יצחק", כפי שברק נהג לפנות אליו דרך קרבה גם בהספדיו.

אין לי מושג מה רבין היה אומר ועושה בימים האלה. אבל יש לכולנו יותר מרמז מה לא היה עושה. שנים ארוכות ראינו אותו במשרד הביטחון ובראשות הממשלה. הוא לא השים עצמו מושיע ופודה, יודע-כל היטב יותר מכולם. הוא לא נחפז לתדרך והורה לחקור מדליפים, ולא ידע מה זה ספין. הוא לא תימרן את האמריקאים ולא שרים בממשלתו. הוא לא המליץ על פעולה צבאית ללא תמיכת הדרג המבצע, לא לקח קרדיט לקבלת החלטה לפעולה צבאית והטיל את כישלון ביצועה על הדרג שמתחתיו. שום מחלוקת בינו לרמטכ"ל לא הגיעה לשולחנם של מבקר או ועדה. הוא לא נדחק לשום פריים. פואד מעולם לא קרא לו "לייץ". ואשריו שאינו יודע שממשיכו, שהבטיח לנו שחר של יום חדש, עלול להמיט עלינו אפלה בצהריים.

Read this article in English: Who's sick of Rabin's legacy?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו