בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצב הולך לכלא: יום ניצחון לתאוות ההמון להעניש ולנקום

החלטת העליון לדחות את ערעור הנשיא לשעבר מסבה למדינה בושה. אולי כדאי לנוח מהרדיפה אחר הצדק ולחשוב על ערכים אחרים נעלים לא פחות, כמו חמלה

131תגובות

אני סבור – ונדמה לי שמותר לי לסבור כך – שהנשיא קצב חף מכל פשע. הוא אינו חף מחטאים אחרים, אבל אונס? לא ולא. ועוד אני סבור, ששליחתו לכלא היא מעשה ברברי, לא פחות ברברי מההאשמות המיוחסות לו.

בטענה הזאת, שזו טעות פטאלית לשלוח את הנשיא קצב לכלא, אני מסתמך על מה ששמעתי פעם מפיו של יוסי ביילין, שאינו יכול להיות חשוד באהדה לקצב. לדעתו של ביילין אז, אנחנו, כמדינה דמוקרטית, יורים לעצמנו ברגל כאשר אנחנו נוהגים בברבריות עם סמלי המדינה, שהנשיא קצב הוא – מה לעשות – אחד מהם. הרי כביכול, שולחים את קצב לכלא למען יראו וייראו. אבל במקרה שלו, מה יראו? יראו שהחוק יכול לשמש בארצנו כלי להפקת הצגות מרטיטות להנאת ההמון, כלי להפקת סדרות פורנוגרפיות, ובעיקר – כלי להתעללות במי שהציבור אינו חפץ ביקרו – ותהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה.

אני איני חסיד של קצב, ומעולם לא הייתי. אני סבור שבחירתו לנשיא היתה טעות, שנגרמה על ידי אותה מפלגה, שהייתי משליך בשמחה מלפני במקום את קצב, הלא היא מפלגת ש"ס. הם אלה, שרק כדי להתעלל בשמעון פרס ולמנוע ממנו את משאת נפשו אז, ולמנוע מהמדינה נשיא מכובד וטוב באמת, בחרו בקצב. האם לא הם היו ראויים בשל כך לשבת בכלא?

יואב גלאי

אבל בואו נניח לזה ונתרכז בעניין הבושה שמסב למדינה המאסר של קצב. המאסר הזה כביכול מוכיח שאין איש חסין בפני החוק. או קיי. אז מה זה אומר? זה אומר – ומחנך את הבריות – שלמען הצדק כביכול, מותר לעשות הכל. מותר להרוס כל מה שבדרך, מותר לדרוך על גוויות. אבל מי אומר בביטחון שהצדק של פלוני אלמוני הוא הצדק המוחלט? ואולי כדאי קצת לנוח מהרדיפה אחר הצדק ולחשוב שגם ערכים אחרים יכולים להיחשב נעלים לא פחות.

בצרפת שאחרי מלחמת העולם השנייה נלקחו נשים ששכבו עם גרמנים ושערן נגזז לעין כל, ומשתפי פעולה הובאו למשפט, ואחדים מהם הוצאו להורג. למראה ההתלהבות הזאת של הצרפתים לבוא חשבון עם אלה מתוכם שבגדו, כתב אז הסופר הקתולי פרנסואה מוריאק מאמרים וניסה לפנות לנשיא כדי להפסיק את ציד המכשפות הזה. כי היה ברור לו – אך לא לרבים כמוהו – שאמנם משתפי הפעולה עשו מה שעשו, אבל התאווה של ההמון לשפוט ולהעניש אין לה קשר לצדק, אלא היא תאווה זרה, שבמידה רבה באה לכסות על העובדה שהם, ככלל, שיתפו פעולה בפסיביות והרגישו אשמים על כך.

מה הקשר בין זה לקצב? הקשר הוא, שאני סבור שבית המשפט נענה במשפטו של הנשיא לשעבר לתאווה זו של ההמון ולנורמות שהציב ההמון. הוא אולי היה מוכרח לעשות כן, ועם זאת לא היה בקרב השופטים אף לא אדם אחד שיקום ויביט על כל הפרשה מפרספקטיבה מוסרית רחבה יותר ויאמר בלבו: לא, אי אפשר לתת להמון את מה שהוא רוצה, אחרת הוא עלול ליהפך למפלצת.

לא מסכימים? בואו לדבר על זה בפייסבוק

מהבחינה הזאת אפשר עוד לתקן את הדבר ברגע האחרון ולחון את קצב מאותו טעם חינוכי, שמותר לפעמים להפעיל את ערך החמלה,ושלרגע הוא יגבר על ערך הצדק המוחלט. מה יש?

אני מבקש על כן בכל לשון של בקשה את כל מי שקורא את הדברים האלה: היו אנושיים, חישבו על טובת המדינה לטווח הארוך. צאו בהמוניכם לדרוש להעניק לקצב חנינה (אני יודע שאני מדבר אל הקיר, אבל מה לעשות – לנסות מותר).

ועכשיו הרשו לי להסביר למה אני סבור שהנשיא לשעבר חף מכל פשע.

יחסים בין בני אדם הם דבר מורכב ביותר. הם מנגנון מסובך שהפסיכולוגיה המודרנית חוזרת ומנסה להסבירו ולנתחו ובלא הצלחה גדולה. כאשר נוצרים יחסים בין שני אנשים, וגורם חיצוני – במקרה זה בית המשפט – נכנס ומנסה לעשות בו סדר ולהבין מה בעצם קרה שם, הוא אינו יכול אלא להיכשל.

אילו השופטים ששפטו את קצב היו קוראי ספרות גדולים יותר, ויש לי ספק גדול אם הם קוראי ספרות גדולים, והם היו קוראים נניח, את הרומאן "יחסים מסוכנים" של לאקלו, סופר צרפתי מהמאה ה-18, או את המחזה "דון ז'ואן" של מולייר, שלימים כתב על פיו מוצרט את האופרה המפורסמת שלו – אילו קראו את כל היצירות האלה, הם היו מבינים שיחסים אלימים בין גברים לנשים הם תמיד דו סטריים במידה מסוימת. לגברים יש הכוח שלהם אך גם חולשות ולנשים יש הכוח שלהן אך גם חולשות. לבוא ולפסוק "אונס" פירושו לומר כך: נשים הן יצורים חלשים הזקוקים להגנת בית המשפט יותר מגברים. וזה דבר ריאקציוני ממדרגה ראשונה, שכבר במאה ה-18 הבינו שהוא אינו נכון.

אני סבור שלנשים שקצב התאנה אליהן כביכול היתה שליטה על גורלן ומעשיהן בדיוק כמו שהיתה לקצב. היו להן אפשרויות בחירה, והן לא היו חסרות אונים יותר מגברים חסרי אונים הנתפסים לתאוותם ומתמכרים אליה.

מכל הסיבות האלה אני סבור שהיום שבו התקבלה ההחלטה לשלוח את קצב לרצות את עונשו בכלא הוא יום שחור לחברה הישראלית. אך כאמור, עדיין לא מאוחר: עדיין פתוחה דרך החנינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו