בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחכים למות הפריץ?

15תגובות

במאמר ב"הארץ" לפני כשלושה חודשים כתב ישראל הראל בעניין התנחלות מגרון, כי "יש לנו מדינה ממשית, שאינה המדינה שהפרקליטות נושאת לא אחת את שמה לשווא", והיא שהניחה את התשתיות ליישוב ("בני אינו פורע חוק", 4.8). מדו"ח הנושא את השם "רוח גבית" שפירסם ארגון "יש דין" בחודש שעבר עולה בבירור השיטה שבה פועלת ה"מדינה הממשית" להנחת תשתיות ההתיישבות: מתן רוח גבית, עצימת עיניים מתמשכת, מתן היתר בשתיקה ותמיכה בהפרות בוטות של החוק, לא אחת גם במימון ממשלתי.

הדו"ח דן ב-16 עתירות לבג"ץ שהגישו פלסטינים בסיוע "יש דין", בעקבות הימנעות רשויות האכיפה של ישראל ממימוש צווי הפסקת עבודות וצווי הריסה שהוציא המינהל האזרחי בגין בנייה בלתי חוקית על אדמותיהם או פלישה אליהן. 13 עתירות עוסקות בבנייה בלתי חוקית של בתי מגורים, מבני ציבור וכבישים באדמות בבעלות פרטית פלסטינית ובאדמות ציבור, ושלוש עתירות מבקשות לאכוף צווי פינוי, בעקבות פלישה חקלאית והצבת גדרות באדמות שבבעלות פרטית פלסטינית. העתירות הוגשו לאחר פניות חוזרות ונשנות של העותרים למינהל האזרחי בדרישה שיפעל לאכיפת הצווים, פניות שלא הביאו להשבת הקרקע לבעליה החוקיים. בשלוש מהעתירות ניתנו פסקי דין ו-13 עדיין תלויות ועומדות. התנהלות המדינה בעתירות אלה משקפת מאפיינים ברורים ושיטתיים, האומרים דרשני.

מדובר בדפוס פעולה של מראית עין של אכיפת חוק, הנשען על הבנה הדדית בין הממשלה למתיישבים שלפיה הממשלה נותנת למתיישבים יד חופשית לממש את תוכניות ההתנחלות שלהם, ואילו המתיישבים סומכים על המדינה שתעשה את הנדרש כדי למנוע הפרעות בתהליך. הפרקטיקה המשתקפת מהדו"ח - לרבות אי אכיפת צווים שיפוטיים והפרת צווי ביניים - מעידה שהמדינה אכן נותנת למתיישבים יסוד להבין ולהאמין שהם יכולים לסמוך על הגנתה, ואם כך - מה לנו כי נלין עליהם?

כיצד פועלת השיטה? ראשית, בבנייה בלתי חוקית או בפלישה שלא כדין לקרקעות, במקרים רבים אגב גזל קרקע פרטית של פלסטינים. בהמשך מוצאים על ידי המינהל האזרחי צווי הפסקת בנייה או צווי הריסה או צווי סילוק יד מקרקע. אלא שעל צווים אלה, בדיו סמויה המובנת למתיישבים, כתובה ההערה המרגיעה כי אין דין הצווים להיאכף, וכי אם תכלה הרעה וארגון "פוסט ציוני" יפנה לבית המשפט וידרוש את אכיפתם והחזרת הגזילה לבעליה - לא אלמן ישראל: עדיין פתוחה הדרך לבקש מבית המשפט דחיות על גבי דחיות ממושכות, לצורך הצגת עמדת המדינה, עריכת בדיקות וסקרים, ניסיון להסדיר את הבעיה ב"דרכי שלום" וכדומה. הבקשות מביאות להתארכות הדיונים ולמניעת הכרעה שיפוטית, בעוד שהמתיישבים מחזיקים שנים בקרקע הגזולה. בשלב הבא המדינה מבטיחה, באמצעות הפרקליטות, לאכוף את החוק לפי "סדרי עדיפויות" שקבעה, ולאחר מכן - שוב כעבור זמן - מגיע השלב של קביעה לכאורה של מועדים לאכיפה הנידונה, הנדחים פעם אחר פעם.

למשל, בעתירה שהוגשה ב-2005 נענה בית המשפט ל-25 בקשות שהגישה המדינה לדחיית מועד הגשת תשובות מטעמה, והתיק מתנהל כבר שש שנים שבהן התקיימו שלושה דיונים בלבד. כך ברוב התיקים - הליכים מתנהלים שנים, כשבית המשפט מגלה מורת רוח בצד אורך רוח ונעתר לבקשות. הכרעות הדין מתעכבות שנים, ובינתיים נמנעת מבעלי האדמות גישה אליהן ונקבעות בשטח עובדות חדשות, המקשות על מתן הסעד שביקשו העותרים. כל זאת בשעה שהמדינה מודה לפני בית המשפט שמדובר בעשייה בלתי חוקית ובכוונתה לפעול לאכיפת הצווים.

עד להגשת הדו"ח לא נאכפו הצווים הנוגעים לעתירות שהגישה "יש דין" (אחד מהם נאכף לאחר הגשתו), כולל צווים שהמדינה הכריזה שהם בראש סדר העדיפויות שלה לאכיפה. בצד אלה מבקשת המדינה למצוא דרכים להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית, אם בהכשרת תוכניות בדיעבד, או בהכרזה על אדמות כאדמת מדינה, או בדרכים אחרות, שעליהן צפויה להמליץ ועדה עוקפת-היועץ-המשפטי-לממשלה שימנה ראש הממשלה. יש להניח שגם לצורך עבודתה יתבקשו דחיות נוספות.

בדיווח ב-Ynet (1.11) הובאו דבריו של השר משה יעלון, שהבנייה במאחזים נעשתה "ברשות ובסמכות" ולפיכך לא ניתן לפגוע בהם. "ברשות ובסמכות" נאמר גם בכתבי החנינה בפרשת קו 300, ואוי לאוזניים שכך שומעות. ואם חלק מהמתיישבים בהיאחזויות הבלתי חוקיות מוגדרים כפורעי חוק, כיצד, לאור האמור, יש להגדיר את התנהלות המדינה בעניין? התנהלותה, המכוונת כולה לדחיית הקץ, כמוה כציפייה למות הפריץ בבדיחה הידועה. השאלה בענייננו היא מיהו הפריץ? בית המשפט הגבוה לצדק בהרכבו הנוכחי או שמא שלטון החוק עצמו?

הכותבת היתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה והיא חברה במועצה הציבורית של "יש דין"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו