בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אברהם, אל תלך לשם

101תגובות

אמנם לא בבית הכנסת, אך את פרשת השבוע אני קורא בבית, להנאתי ולתובנתי. השבוע היא שוב אקטואלית במיוחד.

לא תמיד יש לנו תשובות לכל השאלות, אך תמיד יש לנו שאלות לרוב התשובות. לא היינו רוצים להידמות לבן הדפוק מההגדה, שלשאול אינו יודע, ואת עבודת השאלה - מה העבודה הזאת לכם - הוא משאיר לרשע דווקא. לפעמים די בשאלה קטנה כדי לנסות ולסכל רעה גדולה, והרשע הזה הוא אני.

לשאול, כל הזמן לשאול, ולא לקבל כל תשובה כמוסכמה; לחקור, כל הזמן לחקור, כי אין מופלא ממך שנהיר להם: אל תתפתו לגישה המטופשת, שהם שם, למעלה, יודעים הרבה יותר, ועל כן יקבלו החלטה תבונית; אל תסכימו להפקיע מעצמכם את ריבונות המחשבה, ולהפקיד אותה בידי אלוהים או אדם.

אני עדיין זוכר את הרמטכ"ל, אהוד ברק, מציג לקבינט הביטחון את תוכניותיו המבצעיות. למשמע דבריו, נזדקף ראש המיניסטר כראש הנחש המהופנט למנגינות חלילו של הפקיר; איזה גאון, ממש נפוליאון. אך שאלת-סיכה אחת הוציאה ממנו את האוויר - בבת אחת נתפזרו אבני הדומינו - קיווה לעשות "ענבי זעם" ועשה באושים. התושבים בדרום לבנון ינוסו מפנינו, הסביר, ויכריחו את הממשל בביירות לקחת אחריות. ומה יקרה אם לא ירצו או לא יוכלו לברוח? אללה ירחמם, ולא ריחם. ואני זוכר את פרשת ההתנקשות בחיי חאלד משעל, בירדן, איך היא תוכננה ואיך בנימין נתניהו הקדיח אותה. ומי לא יזכור את הקרב הימי נגד הארמדות הטורקיות לחוף עזה, השנה. עכשיו הם פורשים, שניהם, בפני עובדיה יוסף ואלי ישי את מפת התקיפה החדה והחלקה באיראן, כדי לקבל בתיווכם סיוע משמים.

כל זאת על פי מסורת ישראל, שמעולם לא עמדה בסימן שאלה, כי אם בסימני קריאה. ה"נעשה ונשמע" הזה הוא שורש כל עיוורון. עם שלם, שעוד מעט יעבוד את העגל, מתחייב לעשות קודם, ורק אחר כך לשמוע; בעוד סדר הדברים חייב להיות הפוך: קודם שואלים ומקשים, דנים ומתייעצים, ורק אחר כך מפוצצים. לו הקפדנו להקדים שאלה למכה, היו נחסכות מאתנו כמה וכמה מכות.

כך הגענו לפרשת השבוע, פרשת "וירא", ולתפקידה של שאלה בעתה, בעוד מועד. גם לאברהם נדמה שהוא שומע קולות מהשמים, והוא לוקח את בנו-יחידו כדי לשחוט אותו. הוא משכים בבוקר, חובש את חמורו, אוסף את העצים ועורם אותם על גב הבן, ואת האש והמאכלת הוא מחזיק בידו. זאת לא הפעם הראשונה שהאבא הזה - אב המון גויים - משלח ילד משלו אל מותו; בפעם הקודמת הוא השליך את ישמעאל הקטן יחד עם הגר אמו - המדברה.

ואת הפשעים האלה הוא מבצע בלי אף שאלה, ודווקא ממנו רוצים שנראה ונעשה. אם אלוהים מעוניין בניסויים, ואברהמים מוכנים להתנסות - שיבושם להם, שיתרמו את גופם לאמונתם, ולא ישלחו את ידם אל גוף הנער ואל נשמתו. על סוגיית העקידה לדורותיה - לעקוד או לא לעקוד - צריך להתנהל דיון ציבורי פתוח, אבל אברהם לא שיתף אפילו את אשתו, את אם הילד. נו טוב, היא רק אשה שדעתה קלה, ואפשר שהיתה מייעצת לבעלה: אברהם, אל תלך לשם, כי זאב הזוועה יאכל אותך כל חייך, ולעולם ירדוף את זרעך. מעשי אבות הם לא תמיד סימן טוב לבנים. ואם את אלוהים חייבים לשאול, את נתניהו וברק - על אחת כמה וכמה, שאפילו תומכיהם לא ייחסו להם תכונות על-טבעיות. מי שמאמין לא מפחד? חבל. אני דווקא כן מפחד ממי שמאמין ומפחד לשאול.

Read this article in English: Abraham, don't go there



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו