בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשליית הדמוקרטיה של ברלוסקוני

13תגובות

"Partito" - הוא הלך - זעקו רבבות איטלקים בכיכרות הערים ואל מול ארמונות השלטון עם היוודע דבר ההתפטרות של סילוויו ברלוסקוני מראשות הממשלה. זה היה פרץ רגשות חריג אפילו למדינה רגשנית כמו איטליה, שבה כל משחק כדורגל או אריה באופרה מובילים לתגובה נסערת של הקהל.

אמוציות בפוליטיקה הן דבר מקובל כמובן, ולא רק באיטליה. אך עדיין הסתלקות ברלוסקוני מתפקידו נתפשה ברחוב האיטלקי וברחבי העולם כאירוע שיש בו הרבה מעבר לחילופי שלטון תקינים בדמוקרטיה. דווקא במדינה שידעה 60 ממשלות במעט יותר מ-60 שנה העובדה שראש ממשלה הולך ואחר בא אמורה להיות אירוע בנאלי כמעט, ולא היא. ירידת ברלוסקוני מן הבמה הזכירה את הפתגם הרומאי העממי "בכל פעם שמת האפיפיור"; היינו, אירוע נדיר המתרחש לעתים רחוקות.

ברלוסקוני אכן הצליח, מאז 1994, לכונן ארבע ממשלות, מהן שתיים שכיהנו במשך פרק זמן הארוך ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אבל התחושה כי הסתלקותו מהזירה היא אירוע קוסמי כמעט נוגעת לא רק לאורך החיים של ממשלותיו, אלא לאופן שבו שלט. ברלוסקוני ביצר את הרוב הפוליטי שלו בדרך כה יעילה וכה מעוררת מחלוקת, עד שמתנגדיו לא האמינו שיראו אותו יום אחד עוזב את "פאלאצו קיג'י", מעון ראש הממשלה האיטלקי. נצחי אפילו יותר מהאפיפיור.

ברלוסקוני נהנה עד סוף השבוע מרוב בפרלמנט האיטלקי, על כך לא חלקו גם רוב יריביו. אבל הוא נהנה גם משליטה ישירה ועקיפה בשורה של אמצעי תקשורת המונים, שהבטיחו לו מכונת תעמולה שעמיתיו במערב יכולים רק לחלום עליה. די היה לפתוח מדי ערב את יומן החדשות שמגיש ידידו הקרוב אמיליו פדה בערוץ 4 האיטלקי כדי להבין לאן נושבת הרוח. הרוך והמחמאות שבהן כיסה פדה את ראש הממשלה טיפטפו במשך שנים לאוזני האיטלקים. השניים ייאלצו כעת להשיב יחדיו להאשמות על מעורבות בפרשת זנות של קטינות, ואפשר להניח שהאימפריה התקשורתית שברלוסקוני בנה לעצמו תמשיך לשרת אותם. עם הוצאת הספרים, העיתונים ושאר מרכיבי המנגנון, איל ההון ברלוסקוני בנה לעצמו מגן יעיל נגד הביקורת באמצעי התקשורת שנותרו חופשיים.

אבל גורל איטליה יוכרע כעת לא רק בבתי המשפט שידונו בפרשיות שברלוסקוני גורר אחריו, אלא גם בשוקי ההון. חשוב לא פחות מכך: האיטלקים צריכים לחזור ולהאמין בכוח הדמוקרטיה שלהם. ברוב שנותיו בשלטון ברלוסקוני ניהל קרב מאסף נגד השופטים והפרקליטות, התקשורת וארגוני העובדים, וניסה להשתיק ביקורת מבית ומחוץ. הוא דאג לכך שכוכבניות יכהנו בבית הנבחרים, ואפילו עורך הדין הפרטי שלו גם כיהן בפרלמנט.

אחיזת ברלוסקוני בשלטון היתה תוצאה של בחירות דמוקרטיות; אבל דמוקרטיה אינה נמדדת רק בבחירות, אלא גם בשורה של פרמטרים נוספים (חופש תקשורתי, עצמאות מערכת המשפט, זכויות המיעוט), שבכולם ניסה ברלוסקוני לכרסם.

וזהו אולי הלקח הראשון שיש להפיק מהדרמה האיטלקית: ניסיון לנצל תוצאות לגיטימיות של בחירות לאחיזה לא דמוקרטית בשלטון הוא סכנה מוחשית לדמוקרטיה. תהליך כזה עלול להוביל גם לאובדן האמון של האזרחים בשיטה. איטליה התעוררה מהסיוט ברגע האחרון. ישראל צועדת לשם בבטחה.

Read this article in English: Every time the pope dies



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו