בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קום והתנערה 2.0

11תגובות

במחאה החברתית של הקיץ האחרון לא נשמע די קולה של ההסתדרות. אמנם עופר עיני היה מעורב, וייתכן שאפילו סייע למוחים, אבל ההסתדרות לא הצליחה ליצור קשר רגשי עם מאות האלפים שנהרו לרחובות. הנתק הזה מצער, בהתחשב בתרומה שההסתדרות היתה יכולה להרים למאבק.

את המחאה החברתית איפיינו שני מרכיבים: האחד, שילוב מוצלח של עבודה וירטואלית וניצול האינטרנט ליצירת פעילות בעולם הממשי. השני - האקלקטיות הנושאית של המחאה. המחאה עסקה בכל: החל בדיור, עבור בגידול ילדים וכלה בסל הבריאות, ועובדה זו הביאה ללא מעט ביקורת ברוח "תפסת מרובה, לא תפסת".

אולם קביעה זו בטעות יסודה. הדרישות המוצגות על ידי המוחים אינן מנותקות זו מזו. את הנושא המאגד אותן ניתן למצוא במפגש עם ההון של ימינו. זה אותו "קפיטל" הלקוח מהדיון של מרקס ואנגלס, אלא שכיום הקפיטל הפוגעני אינו משפיע רק על מעמד הפועלים אלא על החברה כולה.

כאשר הפילוסוף הפוליטי האיטלקי אנטוניו נגרי מנתח את המושג "פרולטריון", מעמד הפועלים מהתיאוריה המרקסיסטית, הוא מוצא אותו אנכרוניסטי. זהו מושג מתקופת המהפכה התעשייתית של סוף המאה ה-19, שאיבד ממשמעותו בשנות ה-70. אמנם קיימים עדיין מפעלים רבים, אך המערכת הכלכלית השתנתה. מפעלי לואו-טק רבים נסגרים לטובת ייצור בעולם השלישי, ובמקומם עוברים למפעלי היי-טק ולתעשיית השירותים ההולכת וגדלה.

בעולם שבו "השכירים" הם גם שופטים, ראשי ממשלה, ומנכ"לים, ששכרם גבוה בהרבה מהממוצע, בעוד עשרות אלפי "עצמאים", פרי-לנסרים קטנים, מתפרנסים בקושי, הניתוח הישן אינו רלוונטי. על פניו נראה, כי נחרץ גורלו של ארגון הפועלים הקלאסי, להיהפך לארגון סקטורלי השומר על אינטרסים של קבוצה אחת.

אך המחאה החברתית בארץ ובעולם מראה, כי קביעה זו אינה נכונה. "הקפיטל" המרקסיסטי הישן נמצא בכל מקום ופוגע בכל. אמנם רוב הציבור אינו עובד במפעלים, אך כולו נתקל בפגעי הקפיטליזם. החברה כולה נהפכה למפעל, בבחינת "מפעל חברה" או "חברת מפעל". את ההון הגדול פוגשים בכל מעגלי החיים: בבית הספר, במעון היום, בעבודה, במערכת המשפט, בתקשורת וכמובן במקום העבודה. לפי נגרי, כל אחד מהמקומות האלה הוא אתר ראוי למאבק חברתי.

אלא שההסתדרות דבקה בסכמות הישנות של איגוד מקצועי מהתקופה התעשייתית. בעבור מנהיגי העובדים, המאבק מתרחש בעיקרו ברובד של העבודה השכירה. אמנם ההסתדרות מייצגת רבים, אך היא מצמצמת את עצמה לתחום אחד של החיים - תחום העבודה - ומחמיצה מוקדים רבים הנוגעים בחיי העובדים.

על ההסתדרות, שהיתה מעורבת כל כך בחיי המדינה בשנותיה הראשונות, לחזור לחזית ההשפעה. כיום שוב אין ציפייה שההסתדרות תתפקד כמדינה בתוך מדינה. אין היא צריכה לבנות בעצמה את סביבת העובדים, וגם לא לפתור באופן קונקרטי את כל מצוקות חייהם, אלא עליה להבין שכולנו נפגעי ההון. עליה לצאת אל הציבור הרחב.

על ההסתדרות להימצא באתרי האינטרנט. עליה לייצר מנהיגות צעירה, שתהיה רלוונטית לזוגות צעירים, לאמהות חד-הוריות, להורים ולתלמידים. עליה להימצא בכל מקום שבו הציבור נמצא.

מנהיגות כזאת תוביל קבוצות דיון ותקיים קבוצות לימוד במגוון רחב של נושאים. קבוצות אלה יפעלו עם ראשי הוועדים הגדולים. הן יוכלו להיעזר בעוצמתם, ואלה יפעלו בשיתוף הקבוצות לטובת הציבור כולו.

ד"ר שהם-קראוס מלמד פילוסופיה של הכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ובמכללה למינהל

הנס פין/לע"מ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו