בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מפחד מזכויות חברתיות

2תגובות

הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות לא עברה בקריאה טרומית בכנסת לפני שבועיים (2.11.2011), לאחר ש-58 חברי כנסת הצביעו נגדה ורק 45 תמכו בה. זהו הכישלון האחרון בסדרה של ניסיונות שלא עלו יפה לחוקק את חוק היסוד. מתבקשת השאלה מי מפחד מחוק יסוד: זכויות חברתיות ומדוע.

אפשר לזהות שלוש סיבות עיקריות לחשש מחקיקת חוק היסוד. יש החוששים ממנו, משום שהם סבורים שזכויות חברתיות מטילות על המדינה חובות עשה, בניגוד לחובות אל תעשה, ושהראשונות הן חובות בעייתיות. ההנחה שחיוב המדינה לעשות דבר מה (להרחיב את הזכאות לשירותי בריאות, חינוך ודיור, למשל) בעייתית יותר מהטלת איסור על המדינה לעשות דבר מה (לבנות התנחלויות? לסבסד חינוך חרדי? להחזיר אסירים תמורת שבוי?) מוטעית. גם ההנחה שזכויות חברתיות מטילות על המדינה חובות עשה מוטעית. כל אחת מזכויות האדם עשויה להטיל על המדינה חובות עשה וחובות על תעשה. הכל תלוי בפרשנות הניתנת לזכות.

לדוגמה, "חופש הביטוי" נחשב בטעות זכות המטילה על המדינה חובות אל תעשה. פרשנות אחרת של זכות זו יכולה לחייב את המדינה למנוע ריכוזיות בענף התקשורת, לתבוע מכל גוף תקשורת להציג מגוון דעות או לייצג דעות של מיעוטים מושתקים, ועוד. בהתאם, פרשנות הולמת של הזכויות החברתיות לדיור, לחינוך ולבריאות, שנחשבות בטעות זכויות המטילות על המדינה חובות עשה, יכולה להוביל לאיסור על המדינה למנוע מאדם לבחור את מקום מגוריו, לכפות תוכניות לימודים על מי שמתנגד לתוכנן, לסבסד מוצרי מזון המזיקים לבריאות ועוד.

אחרים החוששים מחוק היסוד סבורים, שלהגנה על זכויות חברתיות יש עלות כלכלית משמעותית. גם זאת סברה מוטעית. כפי שאפשר לחייב את המדינה בהוצאות עצומות כדי להגן על זכויות שאינן נחשבות "חברתיות", כך אפשר לחייב אותה להגן על זכויות חברתיות ללא הוצאה כספית כלל או אגב הוצאה זניחה.

חופש הביטוי אינו נחשב זכות "חברתית". עדיין, מכוחו אפשר לחייב את המדינה לחלק מחשבים חינם לכל הנזקקים ולדאוג לכך שמחיר גלישה באינטרנט יהיה נמוך ואולי אף אפסי. בעידן האינטרנט, חופש ביטוי אפקטיבי מחייב לספק גישה למחשב ולאינטרנט.

גם אם נניח שבמקרה הרגיל הגנה על זכויות חברתיות אכן דורשת משאבים כספיים משמעותיים, אין זה נימוק טוב להתנגדות לחוק היסוד. חשבו מה יפריע למחוקק הישראלי יותר: חיוב המדינה להנהיג נישואים אזרחיים בשם החופש מדת (לא זכות חברתית) או חיוב המדינה לממן חינוך חינם אמיתי מגיל הגן ועד סוף התיכון; הטלת איסור על המדינה לממן מוסדות חרדיים בשם הפרדת הדת מהמדינה (לא זכות חברתית) או חיוב המדינה להרחיב בצורה משמעותית את סל התרופות.

נדמה שהחשש האמיתי מחוק יסוד: זכויות חברתיות הוא למעשה החשש מבית המשפט העליון. הכנסת חוששת שהחוק יאפשר לבית המשפט להתערב תדיר בהסדרי חקיקה. כאן השאלה "מי מתנגד לחוק יסוד: זכויות חברתיות" הופכת לשאלה "מי מפחד מבית המשפט העליון". קשה לשכנע את הכנסת שהפחד מבית המשפט העליון אינו מוצדק. בית המשפט העליון מבטל חוקים של הכנסת בתדירות של פעם בשנתיים-שלוש. בתי משפט עליונים במדינות אחרות מבטלים בין חמישה לעשרים חוקים בשנה. גם בתי משפט עליונים המכירים בזכויות חברתיות כזכויות חוקתיות משתמשים בהן כעילה לביטול חוק במקרים נדירים ביותר. אין סיבה שבית המשפט העליון הישראלי ינהג אחרת.

מול כל החששות הלא מבוססים מפני חוק יסוד: זכויות חברתיות עומדת סיבה אחת מספיקה לחקיקתו. רוב מכריע בעם רוצה בחוק היסוד, שאינו פוגע בזכויות של מיעוטים וחלשים. בדמוקרטיה ייצוגית, שבה חברי הכנסת אמורים לבטא את רצון בוחריהם, די בכך כדי להטיל עליהם חובה מוסרית לחוקק את חוק היסוד.

ד"ר נחושתן מלמד בבית הספר למשפטים על שם חיים שטריקס, המסלול האקדמי, המכללה למינהל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו