בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיאבק במונופול המשפטי

114תגובות

יצא המרצע מן השק: "מאז הקמת המדינה ועד היום", כותב יצחק זמיר ("הארץ", 14.11), "בית המשפט... הוא שעיצב את החברה הישראלית... הוא ולא הממשלה והכנסת". קביעה נכונה. ואם כך עיצב המשפט את פני החברה, אזי, כפי שאמא שלי היתה סונטת ביידיש, "אלה הם הפנים שלנו".

פנינה אחרת של מי שכיהן בבית המשפט העליון: אם יהיה שינוי בשיטת מינוי השופטים, "יתערער אמון הציבור בשופטיו". ואולי ההיפך הוא שיקרה?

הנה, בשנת 2000 מצא סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה - המזוהה כולו עם מערכת המשפט - כי ל-84% מהציבור יש אמון בבית המשפט העליון. בסקר אחר של אותו מכון, ב-2009, התדרדר האמון ל-52%. אולי יש קשר בין התערערות אמון הציבור בשופטיו לבין ההתנגדות של זמיר וחבריו לשינויים בשיטת המינויים שבה חבר מביא חבר?

ואולי רוצה החברה הישראלית לעצב את דרכה באמצעות הכנסת והממשלה - הנבחרות - ולא באמצעות שופטים, שפסיקותיהם בתחום "עיצוב החברה" מוכיחות על קולקטיביות רעיונית מובהקת? באמצעות שיח ציבורי פתוח, ולא בבית המשפט העליון, שאין ערעור על פסיקותיו בתחום הערכים, הדעות והרעיונות?

הציבור החרדי מעניק מעמד מקודש לאדמו"רים ולפוסקים. מי שאינם חרדים מנסים לפענח מה פשר "אל תיגעו במשיחי", הצייתנות העדרית לפוסקי הדור; מהו המבנה הנפשי של אדם המבטל את עצמיותו ואפילו אינו מהרהר אחר פסיקתם. והנה מתברר, שאותה עדריות עיוורת קיימת גם אצל חרדי שלטון החוק. אנשים רציונלים בעיני עצמם נזעקים: "אל תיגעו במשיחי". פסקי בג"ץ, או שיטת המינויים, הם הלכה למשה מסיני; והבא לשנות מקצץ בנטיעות.

אין גוף, מוסד או ממסד, שאינו נדרש - פן יתנוון - להתחדשות. רק במוסד השיפוטי העליון "חדש אסור מן התורה". כל מקום שהשמש שוזפת, מדקלמים לנו, לא אוחז בו רקב. מלבד מקום אחד. מי שזכותו (כמעט זכות חוקתית) לדעת, אסור שיידע - מלבד שם, מספר אישי ותאריך לידה - מה כתוב בפרוטוקולים של ועדת המשנה, המראיינת מועמדים לבית המשפט העליון.

על אחת כמה וכמה חל איסור שראיונות כאלה ייערכו בוועדת החוקה. וכי איזו זכות יש לציבור לדעת מה דמותם הערכית, התרבותית והמוסרית של אלה שוועדת המינויים מעניקה להם עוצמה וכוח בלא אח ורע? לאלה שביחס לפסיקותיהם לא קיימת מערכת בקרה וערעור - כפי שיש לכל גוף ציבורי אחר במדינה - "לעצב את החברה הישראלית"? ומי חוסם את זכות הציבור לדעת? התקשורת. בכבודה ובעצמה.

מי שנאבקים במונופולים נלחמים בחירוף נפש לשמירת המונופול המשפטי; אלה המטיפים לרב תרבותיות נלחמים להנצחת קול שיפוטי אחיד. ואלה שרוממות הפרדת הרשויות בגרונם ממריצים, באותה עת, את מערכת המשפט לפלוש לתחום השלטוני.

וכמובן, כל אלה הטוענים ששיטה אחת הפועלת במשך שנים רבות גורמת לשיכרון כוח, להתעמרות ולניוון, הם המוליכים בימים אלה את המערכה המהלכת אימים נגד "הפשיסטים" מציעי השינויים. וכך מונצחת הסטגנציה במערכת המשפטית בכלל ובבית המשפט העליון בפרט.

Read this article in English: Touch not mine anointed one



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו