כהנא ניצח

יאיר אסולין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יאיר אסולין

באוטובוס, בירושלים, יום אחרי העצרת הדלילה לזכר רבין, כשברדיו דיבורים לוחמניים אך נואשים נגד חוקי העיקור שרצים בכנסת (עמותות. תקשורת. בית המשפט), ולוחות המודעות במרכז העיר מכוסים בשלטי האזכרה שלו, חשבתי לעצמי שכהנא ניצח. כהנא כסמל לכוחנות.

"כהנא צדק", קרא באוטובוס ילד קטן לקול קריאות הגאווה של אמו. מה זה אומר "כהנא צדק", שאלתי את עצמי, כלומר, מה הסמוי בצירוף הזה? ומה זה אומר שלעצרת לזכר יצחק רבין, כלומר, לעצרת (לזכר) השלום באו כל כך מעט אנשים? הסמוי אצל כהנא, חשבתי, הוא שמי שהיה נגדו, כלומר, מי שהיה נגד אלימות מאורגנת, גזענות, לאומנות יהודית, כלומר, בעד שלום, בעד שוויון - טעה. חד וחלק. ולגבי רבין, חשבתי ששלום הפכה למלה אפורה, לא מזיזה, כמעט מטופשת. "תקיפה" או "סכנה קיומית", זה אדום, זה מושך, זה מתסיס רגשות כמוסים, אפלים.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

ובכל זאת, כהנא לא צדק. מי שמאמין בעליונות, כלומר, בגזענות, כלומר, באלימות משלוחת רסן, לא יכול להיות צודק. אבל, חשבתי, אין ספק שניצח: כל ירושלים מכוסה בפרצופו הלוחמני, עלוני השבת (הדתיים), גם המתונים שבהם, מלאים בדברי הספד כאילו היה מראשי ה"ציונות הדתית" (מה שזה לא יהיה). ויותר מכל כהנא ניצח, חשבתי, כי בממשלה הזאת, שבה בני בגין הפך להיות הסמן המתון, הדעות של כהנא, אלה שנאסר לרוץ עמן לכנסת, הן הרוח החיה.

וכן, הן מייצגות גם חלק גדול מהעם: משתינים עליהם, הם יודעים את זה, ובמבט בוטח הם שואלים: מי אמר ששתן זה רע? בישראל של היום שתן על הראש זה לא בהכרח רע. ואז שוב עולה השאלה: מי כאן האידיוט? כלומר, האם עד כדי כך טימטמה התקשורת (כלומר, השלטון) את הציבור? האם עד כדי כך נשחקה המחשבה המורכבת (זו שמבחינה בין צדק לניצחון, שמבינה שניצחון מלוכלך, על חלשים, הוא לא ניצחון)? מצב הרוח עכור, עכור מאוד.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ