בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רבין - הכלכלן האמיתי

94תגובות

במוצאי שבת שעברה הלכתי לכיכר. אני עושה זאת מדי שנה, כחלק מחובה אזרחית להצדיע למי שנרצח על מזבח השלום. כל אחד צריך להקדיש יום אחד בשנה לפחות למחשבה המתסכלת, שאם היה השב"כ עושה את מלאכתו ועוצר את הרוצח, היינו חיים היום במציאות שונה לחלוטין; הרבה יותר טובה.

העצרת נשאה השנה אופי פוליטי עכשווי. הדוברים לא היססו לדבר בזכות המשא ומתן ובגנות מי שרוצים להטביע אותנו בדם ואש. היו שהזכירו את מורשת יצחק רבין בתחום הרעות, ההקרבה והרצינות, אך איש לא דיבר על המהפכה הכלכלית שהביא רבין. רבין אמנם לא עשה זאת באופן ישיר, אך הסכם אוסלו מ-13 בספטמבר 1993 היה גם אחת התוכניות הכלכליות הטובות ביותר שבוצעו כאן מאז ומעולם.

רבין היה הראשון שהוכיח, שיש קשר ברור בין שלום לכלכלה, בין שלום לצמיחה, בין שלום לאבטלה, בין שלום לחברה.

שנת 93' החלה רע מאוד, והפסימיות שלטה בכל. הצמיחה ירדה, והאבטלה הגיעה לרמה מפחידה של 10%. אבל אז הגיע ספטמבר, והכל השתנה. הסכם אוסלו היה לנקודת תפנית גם בתחום הכלכלי.

בעקבות ההסכם עלתה הצמיחה באופן מיידי לקצב מדהים של 7% (ב-94'), והאבטלה ירדה ל-7.8%. בשנת 95' המשיך המשק לצמוח בקצב מהיר של 6.5%, והאבטלה המשיכה לרדת. כך היה גם במחצית הראשונה של 96'. אבל אז ניצח בבחירות בנימין נתניהו, ויצא למבצע לחיסול הסכם אוסלו. נתניהו הצליח. הוא ניפץ את חלום השלום, וגרם למשק לסוב אחורנית: מצמיחה ופיתוח להאטה ואבטלה.

האמת היא, שעוד לפני הסכם אוסלו ביצע רבין שינוי מרחיק לכת בסדר העדיפויות. הוא הפסיק להעביר להתנחלויות את המיליארדים שקיבלו מדי שנה מממשלות הליכוד והעביר את הכסף לאן שהוא באמת צריך להגיע: לחינוך, לכבישים, למחלפים ולעיירות הפיתוח. רבין עצר את התהליך ההרסני של ייבוש הגליל והנגב בכך שהפסיק לספק תנאים של אזור פיתוח א' למפעלים הנמצאים "חמש דקות מכפר סבא".

לאחר הסכם אוסלו נהפכה ישראל ממדינה מוקצית למדינה מבוקשת. משלחות מרחבי תבל הציפו את המשק, ומרכז הירידים בגני התערוכה בתל אביב כרע תחת נטל הכינוסים. חברות בינלאומיות התחרו ביניהן מי תשקיע כאן ראשונה, וישראל החלה ליהנות מזרם השקעות חסר תקדים שהגיע מכל קצות תבל.

הפעם הראשונה שבה הגיעה לכאן משלחת רשמית מיפאן היתה לאחר הסכם אוסלו. עד אז לא רצו היפאנים בכל קשר עסקי עם ישראל; כדי שלא להרגיז את הערבים. גם האינדונזים הגיעו אז, וגם ההודים, ועוד ועוד.

העולם העריך, כי לאחר שייחתם שלום עם הפלסטינים, המזרח התיכון ישנה את פניו וישראל תיהפך לראש גשר כלכלי לעולם הערבי כולו. לכן כולם רצו להשקיע כאן. כך הגיעו חברות ענק כמו נסטלה, יוניליבר, דנונה, פפסיקו, כבל-אנד-ווירלס וקמברלי-קלרק, שלפני הסכם אוסלו לא חלמו אפילו על ישראל. מעטים זוכרים, ש"מקדונלדס" נכנסה לישראל גם כן רק לאחר הסכם אוסלו, באוקטובר 93'.

עד ההסכם היו ההשקעות הזרות בישראל בסכומים מגוחכים של כמה עשרות מיליוני דולר בשנה, שהגיעו בעיקר מיהודים טובים. אבל לאחר ההסכם זינקו ההשקעות לרמה של כמה מיליארדי דולר בשנה, והיו גם תוכניות גרנדיוזיות להקמת אזורי תעשייה משותפים ואזורי תיירות ומרפא אזוריים.

באותם ימים אופטימיים נעשו אנשי עסקים מישראל לדמויות רצויות בכל כנס בינלאומי. מדינות רבות חידשו את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, וכמה ממדינות ערב פתחו כאן נציגויות - עומאן, קטאר, תוניס ומרוקו.

לא אשכח את הכנס הכלכלי בעמאן, אז היו רבין ושמעון פרס כוכבי הוועידה, ואנשי עסקים מסוריה (!) התעניינו אצלי איך עושים עסקים בישראל ולמי צריך לפנות.

הכנס התקיים בסוף אוקטובר, ימים ספורים לפני שהכל נגמר, לפני שהחלום נגוז בשלושה כדורי אקדח.

Read this article in English: The real economist



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו